שלום וברכה
שאלת הטלת חרם בכלל היא שאלה שצריך מאוד מאוד להיזהר ממנה.זהו כלי מסוכן מאוד. לעתים נדירות הוא חיוני. בתולדות האומה הישראלית השתמשו בו ככלי הקהילתי המרכזי – נידוי וחרם – שהוא היכולת החברתית לאכוף על היחיד התנהגות המתאימה לקהילה. ברם, הקהילות למדו על הסכנות שיש בו, ולכן גם היו וויכוחים רבים הן על חרמות, והן על המוסמכים להטיל ולבטל אותו (למשל: קונטרס הרמב"ן "משפט החרם", ועוד המון חיבורים). אגב, ההכרזה בכניסת היום הכיפורים "על דעת המקום ודעת הקהל…אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", עוסקת בדיוק בכך. אנשים סבורים בטעות כי הנמצאים בתוך בית הכנסת הם הצדיקים, והם בטובם הגדול מתירים לאנשים אחרים – עבריינים בעבירות – להתפלל איתם. אולם אין זה נכון, ואנו הנמצאים בבית הכנסת איננו מוסמכים לקבוע מיהו צדיק ומיהו רשע, ולא אנחנו הם המתירים לאחרים להתפלל עם העבריינים, כי אפשר שאנחנו עצמנו הם העבריינים. המשפט הזה נאמר כהיתר למנודים ולמוחרמים על ידי הקהילה להקפיא את הנידוי והחרם ליום הכיפורים, ומותר להם באופן חריג להצטרף לתפילת הציבור רק ביום הכיפורים.כאמור, הכלי מסוכן מאוד, כי משעה שמתחילים בשפה של חרמות היא לא נעצרת במקום בו אדם מחרים את השני. בעקבות כך, השני מחרים את הראשון, או השלישי מתיר לעצמו להשתמש בנגד החרם נגד מישהו אחר, ואנחנו הופכים לחברה קרועה ושסועה. לכן, השאלה אינה רק האם לגיטימי להשתמש בו, כי לעתים לגיטימי מאוד, וכדאי לצרף לדיון תמיד גם את השאלה האם נבון וכדאי, או מה תהיינה התוצאות, של שפת חרמות, ובומרנג, והחרמות נגד וכדו'. ראו מה קורה בעולם החרדי (גור, סאטמר) כדי להבין את המחיר הכבד שהשפה הזו גובה. סכנה נוספת היא סכנת ההשתקה. דעות מנוגדות לנו וסותרות את עמדתנו הן חשובות לנו, וצריך להיזהר מלהשתיק אותן. גם לכך יש גבול, ויש דברים שלא ראויים כלל להיאמר ולהיות חלק מהדיון הציבורי, אולם שוב – ההחרמה וההשתקה צריכות להיות בסוף הדרך ולא בתחילתה. יש לשאלה זו גם היבט פרקטי: גם במקומות שהחרם מוצדק ונבון – צריך לבחון האם הוא אפשרי בכלל, והאם החברה המחרימה מגובשת מספיק כדי לממש את החרם, שאם לא כן – אין בזה כל טעם. לכן, כדאי מאוד לא להשתמש בנשק הזה, ולהעדיף את המאבק בדרכים אחרות. אדגיש שוב כי לא ניתן לשלול אותו לחלוטין, אולם נכון יהיה לראות אותו בסוף הדרך ולא בתחילתה. ואכן, אין ספור קריאות לחרם נישאים בחלל האוויר העולם, וזולת שנאה הן לא מוסיפות דבר.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
