שלום וברכה
מוקדם מידי להעריך את משקלו האתי של החוק הזה. לכן, נכתוב את שלוש העקרונות שלאורם בוחנים שאלות כאלה:
א. נחיצות – אין ספק שיש נחיצות גדולה להגנת סייבר, ואין ספק שלצורך הכנת סייבר יש צורך בשיתוף פעולה של גורמים פרטיים, ואין ספק שהם עלולים להיות פירצה בחומת ההגנה וכדו’ – יש נחיצות בחוק הסייבר.
ב. מידתיות – העובדה שישנה נחיצות אינה מתירה לעשות כל דבר. מול הסכנות של הפרצות – ישנה סכנה גדולה של איבוד הפרטיות, פגיעה בסודיות, הריסת האינטימיות וכדו’. החוק חייב להיות מינימליסטי מאוד, אפילו במחיר של סיכון מסוים, וחובה לשמור על מידתיות.
ג. זהירות מגרימת נזק מיותר: צריך לזכור שמתן כוח כזה עלול לא להיעצר במקום הזה. “האח הגדול” מקבל כאן כוח ללא שיעור, שניתן לעשות בו שימושים רבים מאוד לרעה. החוק חייב לכלול מחסומים מאוד משמעותיים – גם מוסדיים (ועדת הלסינקי) וגם מהותיים.
לאור שלוש העקרונות האלה צריך לבחון את הצעת החוק. בקריאה שטחית של טיוטת החוק נראה לי שהוא לא עומד בשני הקריטריונים האחרונים, אם כי כאמור צריך עיון מדוקדק יותר, על ידי אנשי מקצוע ואתיקה מובהקים יותר.
כל טוב ויישר כוח על השאלה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה