שלום וברכה
זו שאלת כבדת משקל, שנוגעת בענייני דאורייתא החמורים ביותר – מחד גיסא דיני לשון הרע ופגיעה באדם אחר; מאידך גיסא, החובה לקיים את "לא תעמוד על דם רעך", ולהיזהר שהרחמים והחסד על הנהג לא יתגלו כסוד של "רשיון להרוג". מעבר לזה, גם מבחינה חברתית אין אנו רוצים לטפח חברה של "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" (ירמיהו ט, ג), כלומר: חברה שבה עוסקים ב'הלשנה' מתמדת האחד על השני.
את ההדרכה הנכונה ניתן ללמוד מדברי החפץ חיים בשער עשירי של ספרו על דיני לשון הרע. אם תרצה לראות שיעור קצר, שניתן במסגרת ההכנה לצבא בישיבה שלנו, ונוגע בדיוק לנושא הזה, אשמח אם תראה את הסרטון המצורף.
ובקיצור:
השאלה הראשונית והעיקרית מתחילה בשאלת המניע שלך. אם המגמה שלך להתנקם בנהג שעצבן אותך, או לפרוק את הכעסים שלך והרצון לנקום – אסור לא זו בלבד, אלא שהחפץ חיים כותב שחלק מהשיקולים צריך להיות גם האם אתה נקי מהעבירות החמורות האלה, אם כי זה כמובן תלוי בנושאים נוספים, וראה בהמשך. רק אם המגמה שלך היא 'לשם שמיים' מותר לך לעשות זאת.
תנאי שני שמדובר אכן בנחיצות גדולה. מדובר בדברים שמסכנים את הבריות. באופן אישי, עשיתי זאת פעם אחת בלבד, כאשר נסעתי אחרי רכב בכביש חד-נתיבי, והוא ניסה כל הזמן לעקוף בפס לבן, ללא שדה ראיה, תוך סיכון ממשי של הרכבים המגיעים ממול.
כשמתקיימים שני התנאים האלה אזי חובה להתקשר, אולם חובה להקפיד על דברי אמת, לא להגזים, להיות ענייני, ולא לטשטש את ההבדלים בין עובדות ובין פרשנות.
ולוואי ולא נזדקק לכך.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
