שלום וברכה
שאלתך החשובה מחייבת התייחסות הקשורה למרכיבים שונים נוספים, ובוודאי שלא ניתן לענות עליה ב"כן" ו"לא".
היא גם שאלה החורגת מהמסגרת האתית, שכן התשובה לה מושפעת כמובן משיקולים נוספים מאשר שיקולים אתיים, כגון יחסים בינלאומיים, שיקולים ביטחוניים ועוד.
לכן קשה לענות אליה באופן כללי, וצריך לבחון את המרכיבים כולם.
אבל, אחד המקורות היסודיים בנושא הזה מלמד כי ישנם שיקולים אתיים הלכתיים שלא לגרום להשמדה כללית, אפילו של האויב. כך מסביר הרמב"ן את האיסור להקיף את האויב מארבעה צדדים:
"מצוה חמישית שנצטוינו כשנצור על עיר להניח אחת מן הרוחות בלי מצור שאם ירצו לברוח יהיה להם דרך לנוס משם כי בזה נלמוד להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת המלחמה ובו עוד תקון שנפתח להם פתח שיברחו ולא יתחזקו לקראתינו…".
שים לב שבדברי הרמב"ן מופיעים שני סוגים של שיקולים: האחד "להתנהג בחמלה אפילו עם אויבינו בעת מלחמה", ונימוק טאקטי בטחוני.
חשוב להדגיש: השאלה שלך אינה בדיוק אותו המקרה שהרמב"ן עוסק בו, אולם ניתן ללמוד ממנו כי יש פתח לדיון אתי ביחס לאויבים, המאפשר טיעון (במצבים מסוימים) שהדבר הנכון לעשות על פי התורה הוא להכניס מזון לעזה. יש עוד נימוקים מוסריים, אנושיים והלכתיים לכך.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- מוסר מלחמה מודרני מול מוסר המלחמה של התורה
- מסירת מידע על חייל שנפל במלחמה – מי יחליט למי?
- מימון הוצאות צבאיות ואזרחיות בעקבות מלחמה
- הצלת יחיד ורבים בכלל ובמלחמה בפרט
