שלום וברכה
השאלה שאתה עוסק בה היא שאלה כבדת משקל מאוד. היא עוסקת בניהול משאבים לאומי. לא באתיקה הנוגעת לטיפול פרטי בבני אדם. כל החלטה לכל כיוון – משפיעה גם על אין ספור החלטות אחרות. כדי להדגים זאת, הבה נמשיך עם קו המחשבה המוסרי שאתה מציע: יירכשו הרבה יותר מכונות; במכונות הנשמה לבדן אין כל משמעות, שהלוא צריך צוותים שיאיישו את הטיפול, ועל כן גם יוכשרו אלפיי צוותים נוספים; צריך גם מיטות ובתי חולים וכדו’. ואז יתברר, שלא נותר כסף: לצרכים רפואיים אחרים, כמו סל תרופות עשיר יותר וכדו’, וכן לצרכים בטחוניים; חינוכיים; תחבורתיים וכדו’. וכל זה על צד האפשרות שיהיו הרבה יותר חולים. שהלוא גם אפשר שהקורונה לא תתפרץ שוב.
ולכן, אין ברירה אלא לנהל סיכונים. וכשמנהלים סיכונים, חובה לשקלל את כל ההיבטים, וזה מעשה מוסרי מעין כמוהו. וכשמנהלים סיכונים יודעים שאפשר שהניהול יתבסס על הערכה שגויה, ולא תהיה ברירה אלא לקבוע סדרי טיפול. ובכלל, לעולם לא יהיה מספיק כסף לכל הצרכים. אפילו לא הרפואיים. אפילו לא אלה שמצילים חיי אדם. כתבנו על כך לפני זמן רב. ובמערכת הזו צריכים לשקול שיקולים אתיים רבים.
כל טוב, ויישר כוח על השאלה
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה