שלום וברכה
מעמדו של השופט מחייב אותו בשני כיוונים.
מחד גיסא, להיות אמיץ, ישר, לא ניתן לכיפוף, ולא ירא מפני איש כי אם מפני מורא שמיים ומורא הדין. התורה מלמדת הרבה על הנדרש ממנו, בתחום הימנעות מלקיחת שוחד, בתחום היותו איש חיל ואיש אמת, ובעיקר “לא תגורו מפני איש”.
בד בבד, שופט חייב לדעת שדווקא בשל הכוח העצום שיש לו – אסור לו להשתמש בו ולחרוג התחום שאליו הוא הוגבל. הדבר יונק מהפרדת הרשויות המופיעה כבר בתורה (אנו מכירים ארבע רשויות – שופט נביא כהן ומלך); הדבר נובע מדברי הנביאים, שמחו על השימוש בכוח השלטוני מכל סוג בצורה מושחתת; הדבר נובע מהביקורת של הרמב”ן על החשמונאים, שהיו כהנים, ונטלו לעצמם כוח פוליטי, ועוד.
לכן, ברור שלשופט אסור להתערב בשאלה בדבר הצבעתם של בני אדם, או בדבר ביקורת פוליטית שאינה קשורה למסגרת המוגדרת של התפקיד שניתן לו.
דברים דומים יש לומר על כל בעל סמכות – כולל אנחנו, הרבנים.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה