האם זה אתי לכפות לימודי השכלה גבוהה מעורבים על מי שאינו רוצה בכך?

שלום וברכה

הסוגיה הזו היא סוגייה רבת משמעות, ויש לה אין ספור היבטים, שרק חלקם הוא היבט אתי. וגם כשעוסקים בהיבטים האתיים בלבד – עומדים שיקולים רבים, לכאן ולכאן, אפילו במישור הזה. נקודת המוצא היא אכן כפי שכתבת – כאשר אנו עוסקים בזכות בני האדם לחיות לפי אמונתם, זו צריכה להיות נקודת המוצא הבסיסית, והעיקרון היסודי שלאורו דנים. ואכן, אם אמונתו של אדם תובעת ממנו שלא ללמוד בחברה של גברים ונשים כאחד – נקודת המוצא לדיון חייבת להיות זו.

ברם, אחד העקרונות שאנו שבים עליו לאורך כל הדרך הוא שנקודת המוצא אינה בהכרח נקודת סיום – לאמור: ייתכן ויהיו נימוקים כבדי משקל כדי לסטות מנקודת המוצא. צריך אפוא לבחון האם אלה קיימות כאן, והאם יש סיבה של ממש לסטות מנקודת המוצא. מה יכולות להיות נקודות כאלה? בעיקר, האם הדבר פוגע באחרים, ואז צריך לשקלל את הזכות הבסיסית של אדם ללמוד כרצונו, עם המניעה של הפגיעה. 

בסוגיה זו עולות שלוש נקודות אתיות עיקריות:

א. נכון הדבר שיש לא מעט בחורים ובחורות חרדיים שתובעים לימוד בנפרד, אולם הדינמיקה הידועה לנו היטב מחיינו הדתיים היא שהנורמה הזו, כמו הרבה נורמות אחרות, נכפית על אחרים שפחות מעוניינים (ראו הישיבה באוטובוס לדוגמה), ואם כן – מבחינה מערכתית יש צורך להגן על אלה שאינם מעוניינים בכך.

ב. הלימוד הנפרד פוגע בעיקר במרצות, ואין דרך להגיע לאיזון ביחסים המספריים של הלומדות והלומדים. 

ג. נימוק כבד משקל, שצריך ללמוד אותו היטב, הוא ש״נפרד אבל שווה״ לא פועל, ולאורך כל הדרך נשים תשלמנה את המחיר הכבד של ההפרדה הזו. אני לא מספיק בקיא בכל ההיבטים של הטיעון הזה, שהוא רלוונטי לא רק לגבי הפרדה מגדרית, אלא לגבי כל הפרדה, כגון הפרדה גזעית. אם זה אמנם כך – זה נימוק כבד משקל.  

האם אלו נימוקים מספיקים כדי לאסור על לימוד בנפרד? לדעתי, לא. (אדגיש שוב כי אני מתייחס אך ורק להיבטים האתיים, ויש עוד היבטים רבים, כגון רמת הלימודים כאשר לומדים בבועה, ועוד עניינים רבים אחרים).

אולם, בשל קיומם של הנימוקים האלה אפשר שיהיה נכון לאפשר לימודים בנפרד עד רמה מסוימת, ומשלב הלימודים המתקדמים לא לאשר את הדבר, דבר שיאזן בדילמה בין זכות אדם ללמוד בדרכו ובין הבעייתיות שכן קיימת.

כל טוב

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר