בית » שאלות » המרחב הציבורי » האם השעיה של שחקני כדורגל שנחשדו בעבירה לפני שנפסק דינם היא מוסרית?

האם השעיה של שחקני כדורגל שנחשדו בעבירה לפני שנפסק דינם היא מוסרית?

שאלה:

היי, הדרישה של ארגוני נשים להשעות לאלתר שחקני כדורגל החשודים בבעיות קטינות מזכיר לי נשכחות שהיו בקבוצה שלנו. ומעורר אותי לשאול: האם השעיה לפני משפט אינה חריצת דין? האם זה ראוי?

האם מותר לפרסם שמות כשמדובר באנשים מפורסמים שהפגיעה בשמם עלולה לגרום להם נזק חמור בשעה שעדיין לא הוכח כלום?

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה

הסוגיה האתית הזו היא מהמסובכות ביותר שקיימות.

לא לחינם כתבה התורה את שני הציוויים העוסקים בסוגיה זו באותו פסוק. מחד גיסא, היא ציוותה בחלק הראשון של הפסוק “לא תלך רכיל בעמך”, שהוא הבסיס לאיסור אמירת דברים רעים על בני אדם ושמיעתם. בחלק גדול מהמקרים מדובר אפילו בדברים הרבה יותר חמורים, שעיקרם הוא הלבנת פני חבירו ברבים, שלדעת חלק מהפוסקים (תוס’ סוטה י ע”ב) היא אסורה ברמה של “ייהרג ואל יעבור”. מעבר לחומרא הגדולה הזו, השאלה שלך פוסעת צעד נוסף, שכן מדובר גם בהפעלת סנקציות, עוד לפני שהיה בירור משטרתי, חקירה ראויה וכדו’, ובוודאי שהעמדה לדין ופסק דין חלוט עוד רחוקים הרבה.

מאידך גיסא, המשך הפסוק “ולא תעמוד על דם רעך” מלמד עד כמה אנו חייבים להגן על נפגעים פוטנציאליים. אם אכן הכללים יהיו שמותר לפעול רק לאחר פסק דין חלוט – תימלא הארץ פשיעה ועוולה, ללא יכולות התגוננות מפניה. הגמרא (נידה סא ע”א) מלמדת כי חלק מהאחריות לרצח גדליה, שמוטט את הקיום היהודי בארץ לאחר החורבן, מוטלת על גדליה עצמו, שכן נודע לו שעומדים לרצוח אותו, אולם הוא לא קיבל לשון הרע, ולא הסכים לתקוף את רוצחו ולמנוע את הרצח.

מה עושים ?

מעולמה של ההלכה אנו רואים כי ההלכה כן מכירה במצבי ביניים, שבהם אמנם לא הוברר הדבר עד תומו, אולם מותר כבר לנקוט אמצעים, שעיקרם אמצעי הגנה, לאחר שרמת אמינות המידע גוברת אט אט. חלק מהמושגים ההלכתיים האלה הם “קלא דלא פסיק” (ידיעות שלא פוסקות); “נשים המוזרות בלבנה” (מושג ממסכת סוטה), “שמועות רעות” וכדו’.

כלומר: מדובר כאן בעמדה אתית הלכתית המתאימה את רמת המידע שלנו לרמת התגובות, באופן יחסי. אסור להעניש אדם עד תום משפטו החלוט, וגם בתוך המשפט אין ההלכה מקבלת את ההודאה שלו כיסוד מרשיע יחידי; ברם, כאשר יש ידיעות שרמת אמינותן הולכת וגוברת, מותר לעשות שני דברים: ראשית, לבחון מה צריך לעשות כדי להתגונן וכדי להגן על אחרים, ואת זה מותר לעשות אפילו שאין עוד הרשעה וודאית, ואולי אפילו חובה לעשות כך מצד “ולא תעמוד על דם רעך”. הדבר השני הוא לבחון האם קיימת נחיצות של ממש בהשעיה. בדרך כלל היא לא קיימת, ולכן אסור לפגוע בבני אדם שיוצאות עליהן שמועות רעות, ובוודאי שאסור להפיץ את שמם. גם כאשר ישנו צורך חיוני וההשעיה נחוצה מאוד – צריך לעשות אותה באופן מידתי, בצורה מצומצמת, באחריות לברר את המצב כמה שיותר מהר כדי שלא יהיה עינוי דין, ובזהירות על כבודם של המואשמים.

כדי להסיר ספק חשוב מאוד מאוד להדגיש כי האחריות הזו היא אפילו יותר כלפי אלה שטוענות שהן נפגעות, רק בתמונת ראי. כלומר, חובה לאפשר להן את כל המרחב שהן צריכות כדי לברר האמנם נעשתה בהן פגיעה והאמנם תלונתן היא בעלת בסיס. אסור לפגוע בהן, לרמוז דברים מכוערים עליהן, להפיץ את שמן, לתקוף אותן וכדו’ – כל עוד הדברים נמצאים בבירור. הדבר לא ימנע בעתיד מאבק בלתי מתפשר בתלונות שווא, שכן מעבר לעובדה שתלונות שווא פוגעות באלה שהתלוננו נגדם – עוד הן מזיקות נזק הרסני לכל מי שבאמת נפגעה, שמוטח בה “יש הרבה תלונות שווא, ולכן אין להתייחס לדברייך בצורה משמעותית”. אולם כל עוד נמצאים בתהליכי בירור – חובה עצומה וראשונית לשמור על הטוענות שהן נפגעו.

כל טוב ושלא נדע

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים