שלום וברכה
שמירה על סודיות רפואית מוכרת בהלכה כיסוד חשוב.
תוכל לראות על כך את נייר העמדה של צהר לאתיקה.
הדבר מתבסס על יסודות הלכתיים רבים: איסור רכיל, המוגדר בין השאר בספר משלי “הולך רכיל מגלה סוד”; מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך; איסור גרימת צער; איסור גרימת נזק ועוד.
ברם, ההלכה גם עוסקת במצבים של הפרת חובת הסודיות, כגון במצב בו רופא יודע שהמשך נהיגה של מטופל מסכן את הבריות וכדו’.
חובה כזו קיימת רק כאשר ישנה נחיצות עילאית, וגם אז היא מוגבלת וזהירה.
האם זה המצב כעת?
אני כמובן לא מומחה, ואני לא יודע האם רמת הסיכון של ה”לא מחוסנים” היא קרובה לוודאי, בחברה שחלק גדול ממנה מחוסנים או מחלימים. אם אכן מדובר ברמת סיכון גבוהה – מותר לחברה להגן על עצמה בכך שהיא תמנע מאלה שאינם מחוסנים לפגוע בה, וממילא יהיה צורך להעביר את הפרטים. אולם, ההצדקה לכך נראית רחוקה, ולא זו בלבד, אלא שיש בה סיכונים רבים ארוכי טווח לשימוש השלטונות במידע רפואי של הפרט. רק אם אכן מומחי הרפואה קובעים שיש צורך חיוני בכך – מותר להעביר.
כל טוב ושלא נדע
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה