שלום וברכה
נבחרי הציבור המופקדים על כסף ציבורי אינם עוסקים בחלוקת צדקה. על צדקה נאמר "עניי עירך קודמין", לאמור: כאשר אדם פועל באופן וולונטרי, ונותן מכספו הוא לעניים – הוא מקיים מצווה גדולה, וההנחיה היא שיתחיל בעניי עירו. לעומת זאת, כאשר נבחר ציבור מקצה כסף ציבורי לצרכים מסוימים – זה לא כסף שלו, וזו לא צדקה. הוא צריך לפעול בצדק.
כמובן שגם אז – חברה יכולה להחליט כי יהיה גם תקציב קטן לקידום עניינים הקשורים לציבור בוחרים מסוים. זה הבסיס ל"כספים הקואליציוניים" או לתחליפיהם, וכך יקדם האחד ענייני ספורט ותיאטרון ואם ייבחר האחר הוא יקדם תלמוד תורה ומקוואות. אולם מדובר בהסכם שיטתי, וגם אז כאמור הדבר צריך להיות קטן.
הבסיס ההלכתי לכל זה הוא דברי הרמב"ם: "ובכל אלו הדברים דינו דין ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'", המושתתים על דברי הנביאים כנגד מלכים מושחתים ומנהיגים אחרים שפעלו לטובת עצמם בלבד.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- עניי עירך קודמים בעידן המודרני
- אתיקה של בקשת צדקה [נייר עמדה]
- חלוקה שוויונית של חיסונים – מה דעת ההלכה?
