שלום וברכה
יישר כוח על השאלה הזו.
אני מבין היטב את הרצון, את הסקרנות ואת העניין הגדול שבמעקב אחר חייהם של בני אדם אחרים, ובעיקר אלה שיש סיפור ענק בתולדותיהם.
ואף על פי כן,
זו לא התנהגות רגישה ועדינה, והיא מנוגדת למידות הטובות שבני אדם צריכים לנהוג האחד בשני.
גם התורה אסרה בדבריה ״לא תלך רכיל בעמך״, שאחת המשמעויות של איסור זה הוא דברי שלמה המלך בספר משלי ״הולך רכיל – מגלה סוד״.
חייו האישיים של אדם הם שלו, ובשעה שאנו חודרים לפרטיותו אנו עושים שתי עוולות:
ראשונה בהן היא הפגיעה בחייו, ובדברים שהוא מבקש לחיות לבדו ללא שאחרים יגלו את מה שעובר עליו. כאשר מדובר ברגעי שפל של חייו האיסור הוא חמור בהרבה, שכן מדובר גם באחד האפיקים של הלבנת פנים;
שניה בהן היא העובדה שאנו עצמנו הופכים לאנשים חטטנים שעוסקים בחייהם של אחרים, וכל זאת במקום לבנות את עצמנו.
על כן, חובה עלינו להיגמל מהחיטוט הזה, וראוי להימנע ממנו, גם למען המצולמים וגם למען עצמנו.
רק כאשר מדובר בדברים שהפומביות שלהם משרתת את המצולמים, ובעיקר כשהדבר נעשה בהסכמתם – אז מותר לחרוג מהדבר.
ובכלל, תורת ישראל אינה מכירה ב״זכות הציבור לדעת״. היא מכירה מאוד ב״חובת הציבור לדעת״. קשה אמנם לקבוע סרגל מדויק, אבל אין ספק שחיטוט מתמיד בסרטונים אינו חלק מהחובה שעלינו לדעת.
הלוואי וכולנו נימנע מכך, ונאפשר חיים פרטיים לנפגעים שבתוכנו, בלי לחדור לפרטיותם, ורק כאשר ישנו צורך של ממש נחרוג מכלל זה. החובה לעשות זאת היא בראש ובראשונה על אמצעי התקשורת, וזו קריאה להם לצמצם מאוד את פרסומים אלה, אבל גם עלינו כבני אדם.
כל טוב ושוב יישר כוח
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
