האם ההלכה מחייבת להמשיך טיפול גם כשהחיים הפכו לסבל?

שאלה:

שלום הרב, אבי בן 84. עד לפני כשנה סבל ממחלות רקע האופייניות לגילו, ובהן סוכרת, הפרעות קצב לב וירידה קוגניטיבית קלה, אך בפועל תיפקד באופן עצמאי למדי. לפני מספר חודשים חווה אירוע מוחי משמעותי, פרכוסים והפרעה אלקטרוליטית קשה. מאז הוא מאושפז ברצף במסגרות רפואיות שונות, ובמשך תקופה ממושכת היה מונשם והוגדר כחולה במצב סופני. כיום, הוא שוהה במסגרת סיעודית־רפואית במצב של "סיעודי מורכב", לאחר גמילה מהנשמה. מצבו הרפואי כולל פיום קנה, הזנה באמצעות זונדה, פצעי לחץ מתקדמים, קונטרקטורות קשות בגפיים, שכיבה ממושכת במיטה, חוסר יכולת דיבור, מצבי בלבול מתחלפים ועירנות חלקית בלבד לפרקי זמן קצרים. לעיתים הוא סובל מכאבים משמעותיים. מתוך היכרות עמוקה עם אבי, וכפי שמוסכם על כל בני המשפחה, אנו סבורים כי לא הוא לא היה רוצה להמשיך את חייו במצב כזה של תלות מוחלטת וסבל מתמשך. נבקש את הכוונתכם בשאלות הבאות: מהי העמדה ההלכתית־אתית בנוגע להמשך טיפולים מאריכי חיים במצב רפואי ותפקודי כזה? כיצד מתייחסת ההלכה להקלה על סבל, לרבות טיפול בכאב ואף שימוש בסדציה במידת הצורך? כיצד יש לאזן בין חובת שמירת החיים לבין החובה למנוע סבל במצב המתואר? נודה מאוד על התייחסותך.

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, אנחנו מאחלים לאביך ולכם שייטיב ה׳ עמכם.

מטבע הדברים, אין תשובה אחת גנרית הנכונה תמיד, וכל מקרה צריך להיות נידון לגופו. אם תרצו להתייעץ עם הצוות שלנו – נשמח שתעשו זאת בקו החם, והרבה מאוד חומר תוכלו למצוא באתר של ״צהר עד מאה ועשרים״.

מה שאני כותב אפוא הוא ברמה העקרונית בלבד:

רצונו של האדם הוא כבודו.

גם ההלכה מכירה בלגיטימציה לעבור בשלב מסוים מטיפול רפואי וממאמצים להארכת חיים וריפוי – לטיפול פליאטיבי.

טיפול פליאטיבי מוגדר כטיפול שיעדו הוא איכות החיים של אמכם, ולהיטיב עימה ככל שאנו יכולים.

נראה מהתיאור שאתם מתארים כי ברמה העקרונית זה הזמן לעבור לטיפול כזה.

לאמור:

אין חובה להמשיך בטיפולים מאריכי חיים במצב של סבל וייסורים.

כך כתבו גדולי הפוסקים.

אין חובה לייסר אותה.

כי אם להפך, לעשות כל שניתן לעשות כדי להיטיב עימו.

לא זו בלבד, אלא שמותר לעשות כל טיפול המיועד להקלת הכאב, אפילו אם יש בו סכנה לקיצור חיים, אולם זאת בשני תנאים: התנאי הראשון הוא ההתכווננות, לאמור: שחס ושלום לא מדובר בדרך עוקפת של איסור עשיית פעולה אקטיבית לקיצור חיים, כי אם הכוונה האמיתית היא להקל עליה; התנאי השניה או שמדובר במינון הנמוך ביותר הנדרש לצורך כך.

גם סדציה פליאטיבית מותרת על פי ההלכה במצבים אלה.

כאמור, אלה העקרונות, וכדאי לפנות לקו החם.

ואנו נתפלל יחד עמכם שייטיב ה׳ לאביכם.

כל טוב ובריאות,

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

שאלות נוספות

האם ההלכה מחייבת להמשיך טיפול גם כשהחיים הפכו לסבל?

האם מותר הלכתית לבחור את מין העובר?

האם מותר להעביר אחריות מוסרית לבינה מלאכותית בקבלת החלטות על חיי אדם?

כמיהה לבת נוספת: האם מותר לפנות להליך PGD מסיבה רגשית?

אתיקה רפואית: האם מותר לערוך גנים כדי למנוע מחלות?

תרמנו קרניות של אבינו ז"ל והן לא מתאימות לנתרם. מה לעשות?

הפסקת הריון בעקבות מום עוברי

אני חייל קרבי במילואים. מותר לי לחתום על כרטיס אדי?

עוד בצהר לאתיקה

סרטונים

פרשת כי תשא

מאמרים

לא להתקרב לסף התהום

מאמרים

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון יקר" – לכולם

מאמרים

בין בגידה לבגד

סרטונים

פרשת תרומה

מאמרים

הרב יובל שרלו: "החור באוזון, משבר המים, זה פיקוח נפש" (מתוך ועידת ישראל לאקלים)

מאמרים

על אמת ושלום

מאמרים

עוצמת הריבוי

סרטונים

פרשת משפטים: איפה הופיע בתנ"ך לראשונה חוק כבוד האדם וחירותו?

סרטונים

האתיקה של הפוסט טראומה: הרב יובל שרלו

מאמרים

נאמנות לאמת

סרטונים

ראיון של הרב יובל שרלו לדני רופ בערוץ הכלכלה על הרב בינה מלאכותית

יש לך שאלה לצוות המקצועי שלנו?