שלום וברכה
ככל שאלה בעלת משקל, לא ניתן לענות עליה בלי להגדיר מה מקופל במילים המרכיבות אותה, ובהקשר הזה, מה מקופל במילים "דיונים פוליטיים".
שכן, הביטוי הזה יכול להכיל בתוכו דיון על שאלות עקרוניות, כמו מעמד מצוות ישוב ארץ ישראל מול החובה למנוע שפיכות דמים (בהנחה מפוקפקת שהן עומדות בסתירה – וזה לצורך הדיון בלבד) שיש לה השלכות פוליטיות, או מה החשיבות של נישואין כדת משה וישראל כחלק מחקיקת מדינת ישראל, שיש לה השלכות פוליטיות וכדו'. למעשה, אין שאלה אחת בעולם שאין לה השלכות פוליטיות, בדיוק כפי שכתבת על מסכת בבא קמא, שהלוא המסכת משפיעה על החקיקה הפוליטית בדיני נזיקין, חובל בחבירו וכדו'. ולכן, כאשר יסוד הדיון הוא הדיון העקרוני והמהותי – אזי בית הכנסת הוא המתאים ביותר.
והביטוי הזה יכול להכיל, כמו שהוא מכיל לבושתנו במקומות מסוימים, הזמנת פוליטיקאים ערב בחירות לדבר בבית הכנסת לפני קריאת התורה על החובה לבחור כי הם המתאימים ביותר לדעתם; דוגמה נוספת לדיונים פוליטיים פסולים הם אלה שעוסקים בשאלת טיב ההתנהגות של "אחים לנשק" או של "אם תרצו" או כל גוף אחר, שהם לגיטימיים מאוד – אבל לא בבית הכנסת. ויש כמובן עוד דוגמאות לכך.
על אחת כמה וכמה, אם חס ושלום ישנה מציאות ש"שרב בית הכנסת יעשה בדרשה שלו תעמולת בחירות, ולהמליץ להצביע עבור מפלגה מסוימת", אזי מדובר בניצול מחפיר לרעה של מעמד שניתן לו להיות מורה הדרך הרוחני של הקהילה, ושימוש בו כדי לעשות קרדום לחפור בו.
לכן, כאמור, ניתן לומר כך: אם מדובר בדיון עקרוני, בו מדובר על שאלה ברמה העקרונית, וכדרכה של תורה מובאות עמדות שונות, המנומקות במקורות ובטיעונים ענייניים – יש מקום לעשות זאת בבית הכנסת, ובסגנון של דיון עקרוני. לעומת זאת, אם מדובר בגיוס מתפללי בית הכנסת להפיכת רעיון מסוים לכוח פוליטי – זהו חילול מעמדו של בית הכנסת, והפיכתו ממקדש מעט לכיכר השוק.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
