שלום וברכה
יישר כוח גדול על השאלה החשובה הזו.
בתקופה האחרונה – הקורונה – עסקנו הרבה בשאלות אלו על רקע המשבר. ראי לדוגמה האם מנהל יכול לדרוש מהעובדים לעבוד בחופשת הפסח, או כמה יכול מנהל לדרוש מהמורים בחופשת הפסח, ואף כתבנו נייר עמדה שלם על הנושא החשוב הזה: מערכת ההוראה ומחויבות המורים להוראה מרחוק במשבר הקורונה. ברם, השאלה שלך חורגת מתקופה מיוחדת זו, שגם לה כמובן יש כללים ומגבלות, ועוסקת בסוגיה שהיא מאוד מאוד מטרידה.
הבעיה היותר קשה בסוגיה זו היא שהמנהלים אינם רשעים. הם עושים זאת מתוך תפישת עולם שכל מה שניתן לסחוט כדי להעניק לתלמידים חינוך יותר טוב, לימוד יותר עשיר וכדו’ – הם חייבים לעשות כדי למלא את השליחות באמונה. וודאי שיש גם תוספות צדדיות, כמו יוקרה של מוסד חינוכי ורצון להיחשב כמנהל מוסד מצליח, אולם בשל העובדה שלכולנו יש גם תוספות צדדיות יהיה נכון לא להאשים רק את המנהלים במוטיבציה פסולה. המטרה שלהם היא מטרה נכונה. מה שמעצים יותר את התסבוכת הוא העובדה שבמקרים רבים המנהלים עושים זאת גם בעצמם, ולא דורשים זאת רק מצוותי ההוראה.
דווקא משום כך, מה שאת כותבת הוא נכון מאוד, וחובה להציב את הדברים בדיוק המלא שלהם. התנדבות היא בחירה. לא חובה. למנהלים אסור לנצל את צוותי ההוראה, ולכפות עליהם לעשות דברים שאינם מתוגמלים. האיסור הוא גם על כפייה ישירה, אך גם על כפייה עקיפה, כגון העברת מורים למוסדות אחרים, או יצירת נורמה שנועדה לבייש את כל מי שאינו מוכן לעשות זאת.
האיסור לעשות זאת בא מכיוונים שונים. זהו עושק, וכפייה על אדם. אפילו רק מצד זה – זה אסור. ברם, בדרך כלל להכרח הזה יש מחירים כבדים נוספים, כמו הזוגיות וחינוך ילדים של צוותי ההוראה, השתלמות מקצועית, סחיטה נפשית, ותשישות ותסכול.
לאמור: בד בבד עם המעשה הבעייתי מבחינה מוסרית – עולה שוב המציאות כי פעמים רבות, המעשה הזה הוא גם מביא נזק לטווח ארוך, וכלל לא בטוח שהוא אכן מועיל למערכת החינוכית. אולם אדגיש כי לא זה הטיעון, כיוון שעל כך ניתן לטעון גם טענות הפוכות, אלא על העובדה שהדבר אסור מצד עצמו.
ומה עם השליחות החינוכית? השליחות קיימת, וצוותי ההוראה חייבים להישמר תמיד מהאיסור “ארור עושה מלאכת ה’ רמיה”, ולעשות את מלאכתם נאמנה, בראש ובראשונה באותן שעות שהם מחויבים ומקבלים על כך שכר. לא זו בלבד, אלא שבדיוק כפי שכתבת, יש מקום לייחד את מקצוע ההוראה מצד עצמו, ושיהיה בו גם ממד של שליחות והתנדבות. אולם מדובר רק במצבים שהם צוותי ההוראה אכן מסוגלים לעשות זאת בלי לגרום נזק לעצמם, וכאשר מדובר על היקף קטן המביע את היחס המיוחד למקצוע הקודש הזה, ורק כאשר אין הדבר נכפה עליהם, גם לא בצורה עקיפה, אלא בעשייה מבורכת מתוך רצון.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
גילוי נאות – אני מורה.
נו, באמת. זו התגובה הקצרה.
הארוכה: לכל מקצוע יש את התנאים שלו. פועל במפעל ייצור מדפיס כרטיס ביציאה ושוכח מהכל, השכר והתנאים בהתאם.
ישנן עבודות שבהן גם אחרי הדפסת הכרטיס יש המשך עבודה בגלל שהעבודה דינמית והשכר הוא כולל. אם רופא לא יקרא ספרים ומחקרים בבית איך הוא יתקדם?
מאז הסכם עוז לתמורה קיבלנו תוספת שכר עבור שעות בדיקת העבודות וכדומה.
האם זה מספיק? בדרך כלל לא (למעט אולי מורי חינוך גופני). ניצול ימי החופשה הרבים יביא להורדת עומס עצום במהלך השנה.
הייתי שמח שהרכב המשרה של המורה יוכל להיות דיפרנציאלי, משמע, מורה שהוא מפתח תוכן, מוביל תחום וכדומה יזכה לשעות בהן הוא עובד ומקבל שכר מבלי להיות מול תלמידים. אבל השיטה ההסתדרותית שכולם אותו דבר, יוצרת עיוותים גדולים, למשל בנושא זה בו יש מורים ש”חיים טוב” בעוד שמורים שרוצים להוביל פדגוגיה חדשה עובדים הרבה יותר קשה.
אם תינתן למנהלים האוטונומיה והאפשרות לתגמל מובילי דרך ועוד האיזון יהיה הרבה יותר טוב.