שלום וברכה
יישר כוח על השאלה המורכבת מבחינה הלכתית ואתית כאחד.
מחד גיסא, עומדת כאן מחויבות מסוימת כלפי המרצה, שכן הוא הצד שכלפיו מפירים את האמון, והוא ה"נפגע" כאן. מעבר לכך, המצלמים באמת עושים מעשה לא מוסרי, בכמה מעגלים: גם כלפי המרצה והפרת האמון כלפיו, אך באופן יותר עמוק – גם כלפי המטופלים שלהם בעתיד, בשל העובדה שבסופו של דבר הם יקבלו ציונים שלא מגיעים להם, ואולי אפילו תואר שאינו ראוי.
זו הזדמנות להציף את העובדה שהעתקות מסוג זה הן מעשה אסור, לא אתי ולא מוסרי, ומרוחקות מאוד מציווי התורה "מדבר שקר תרחק".
מאידך גיסא, הגנה על מרצה שאינו מחבר כל שנה בחינה חדשה היא מעט מוזרה, ומעבר לכך – ישנה עמדה המופיעה הרבה בחז"ל של התנגדות ל'הלשנה', ולא זו בלבד אלא שאפילו הקב"ה (לדעת גמרא) כביכול לא הסכים 'להלשין' ליהושע מיהו המועל בחרם.
בשל העובדה שלא עלה על דעתך לדבר על בנות ספציפיות, אלא ליידע אנונימית את המרצה על כך – נראה לי שכן קיימת חובה לעשות זאת, כי כאמור – הוא זה שפעלו כלפיו בחוסר אמון, וזו אחריות שמוטלת עלינו להגן על הנפגע.
עקרונית, אינני חושב שמותר להשתמש בחומר שעלה באיסור לרשת. אולם נראה שהשאלה הראשונה שלך פותרת את השניה, לאמור: משעה שהמרצה יודע שהחומר עלה לרשת – מותר להשתמש בו, והוא יחליט מה הוא עושה לאור העובדה שהחומר עלה.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
