שלום וברכה,
ראשית, אשריך שאלה חייך, ושאתה נשוי בשמחה וחי בשלום ובטוב לבב עם אשתך.
בשאלות מעין אלה צריך לקבוע ראשית את נקודת המוצא.
לא תמיד נקודת המוצא היא נקודת הסיום, אך צריך להתחיל ממנה.
ואכן, כפי שכתבת, נקודת המוצא היא שקיפות מלאה בין בעל לאשתו.
מסיבות רבות: שלא לגנוב את דעתה, שזו משמעות רוחנית של ״ודבק באשתו״ וכדו׳.
ופעמים רבות זה גם מקל עליך. שאתה לא חי בתחושה מתמדת של סוד, של הסתרה וכדו׳.
לכן, נקודת המוצא היא לספר על נפילות בעבר.
ואם אתה מעריך כי יש בידכם לדבר גלויות, שיש בידך לספר לה עד כמה זה קורה לנערים שהם מנסים הכל ומתנסים בהכל, ושאכן אין לזה שום השפעה על חיי הנישואין שלכם – זה הדבר שמלכתחילה יש לנהוג בו.
אבל, כאמור לעיל, לעתים אין אנו ממשיכים לאור נקודת המוצא.
ואם אכן אין לזה שום השפעה על חייך עתה, ואתה חושש שמא היא לא תוכל להבין את מה שמתרחש בגיל הנעורים ואת ההבדל בין זה לעכשיו – לא יהיה זה נכון להרוס את חיי נישואיכם בשל כך. יהיה לך קשה לאורך שנים לשמור את הדבר, אבל לעתים אין ברירה.
כאמור, עדיף ללכת בדרך הראשונה.
כל טוב וחיי שמחה,
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
שאלה זו פורסמה לראשונה באתר "כיפה"
