בית » שאלות » אתיקה בינאישית » בעלי מכה אותי כי אני זקוקה לעזרתו בבית. הוא צודק?

בעלי מכה אותי כי אני זקוקה לעזרתו בבית. הוא צודק?

שאלה:

שלום,

אני כותבת לך מתוך מצוקה נוראה. בעלי, בן תורה וירא שמים, מכה אותי. הוא טוען שאיני ממלאת את תפקידי בתור אישה של בן תורה.

הבעיה היא שאני מרגישה שהוא צודק, כי אינני מצליחה “להחזיק” את הבית באופן שמשחרר אותו ללמוד תורה, ולפעמים אני מבקשת ממנו לעזור. כשזה קורה הוא רותח מכעס ועוזר, אבל זה באמת פוגע בו בלימוד. אולי הוא צודק במה שהוא עושה, ואני צריכה לקבל את דבריו, אבל אינני יכולה לסבול את ההשפלה הזאת. הוא הורס אותי ואת הילדים. האם באמת הוא צודק?

השאלה והתשובה פורסמו לראשונה באתר “דעת – לימוד תורה ורוח” של מכללת הרצוג בגוש עציון

תשובה:

מאת הרב יובל שרלו

שלום וברכה,

עוד לפני שאתייחס למה שאת חייבת לעשות כעת, אני מבקש להקדים דבר מה ברמה העקרונית. בעלך אינו בן תורה ואינו ירא שמים. הוא איש הפועל בניגוד מוחלט ליראת שמים, ואין הוא איש של תורה. אדם המכה את אשתו אינו בן תורה; אדם שחושב כי מישהי צריכה לשרת אותו הוא נצלן ורשע; משוררנו אמר: “מי יעלה בהר ד’ ומי יקום במקום קדשו – נקי כפים ובר לבב…” וזו אינה נקיות כפיים ואינה ברות לבב, ועל כן אין הוא רשאי לעלות בהר ד’ ולקום במקום קדשו. את לא אשמה אם אינך מסתדרת ואם את רוצה עזרה. ובכלל, אין מדובר בבקשת עזרה, כיוון שהדבר אינו מוטל עלייך. מדובר בתביעה ממנו לשאת יחדיו בעול המוטל על שניכם כאחד. תחושת האשמה שאת חשה אינה צודקת ואינה ראויה. להיפך, היא צריכה ללוות אותו ולהשפיע עליו.

אישה אינה משרתת של בעלה, ואין היא חייבת לאפשר לו ללמוד תורה או כל דבר אחר שירצה. בית הוא מבנה משותף שבו בעל ואישה מחליטים יחדיו כיצד הם יחיו. זכות גדולה היא לאישה לתת לבעלה ללמוד, אך אין זו זכותו של הבעל לדרוש זאת ממנה, כי אם החלטה אישית של האישה. אין הטיפול בבית ובילדים מוטל עלייך יותר ממה שהוא מוטל עליו. לא מגיעים לך ייסורים, כי אם להיפך, מגיעים לך חיים טובים וישרים עם בעל המבקש לבנות ביחד אתך את חייכם.

על כן אני מציע כי תתקדמי בדרך הבאה:

א. לא בפעם הבאה, כי אם עכשיו ומיד תראי לו תשובה זו, ותבארי לו כי את רוצה לבנות ביחד עמו בית משותף. לא בכעס ולא בהתפרצות תאמרי לו, כי אם בעדינות ובאהבה כפי שבודאי הייתה ביניכם ביום שהקמתם את ביתכם. תציעי לו להתחיל מחדש כאן ועכשיו, ואולי אף ללכת לטיפול או לרב שהוא סומך עליו, כדי שיאמר לו דברים אלו. צריך שיהיה ברור כי אין את מתכוונת לסבול, ולו פעם אחת, פרץ של אלימות.

ב. אם, חס ושלום, הדבר לא יועיל, ואולי אף יביא להתפרצות, אל תהססי, ולו לרגע, לפנות לגורמים שיכולים לעזור לך. כדאי לפנות קודם כל למרכז לנשים מוכות דתיות בירושלים (02-6555744/5). הן תעזורנה לך שלב אחר שלב. נשים צדיקות אלו נרתמו לסייע לנשים כמוך כדי להציל עשוק מיד עושקו.

ג. אל תתפתי לחשוב כי את אשמה, או כי כך צריכים להיות הדברים. יש גברים שנגמלים מהתנהגות זו לאחר שהם עוברים טיפול או שיחה עם רב. בעלך צריך לעשות תשובה גדולה על כל דרכו.

אעמוד לרשותך ולרשות נשים אחרות, במידת יכולתי הדלה, כדי למנוע מציאות שקרית ורשעית זו.

אני מנצל הזדמנות זו לפנות לכל הנשים לא להסכים בשום אופן לאלימות נגדן, ובודאי לא לחשוב כי זו דרכה של תורה. זו אינה דרכה של תורה, כי אם דרך של רשעות, וכל המרים יד על חברו נקרא רשע. אין מדובר ביד בלבד, כי אם בכל סוג של אלימות. אסור לקרבן לייחס לעצמו רגשות אשם, ואסור לו ליטול מסכת ייסורים, שאין הוא ראוי לה. מיד וללא שהות עליו לפנות לסיוע – אם לרב, אם לעובד סוציאלי ואם למרכז לסיוע לנשים. אל לו לפתוח דף חדש, אלא בתנאים מפורטים מאוד הכוללים סוג מסוים של טיפול.

כך תצאנה יותר ויותר נשים ממצוקתן, וכל הבעלים המכים יבינו כי הדבר שהם עושים אסור על פי תורה ועל פי המוסר הטבעי, וכי הוא יביא אותם לאבדון ולחיי שאול. דרכיה של תורה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. 

יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר

לקריאה נוספת:

לשאלות נוספות

חפשו שאלה בכל נושא:

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים