שלום וברכה
אין לנו אלא לשוב לדברי חכמינו "חנוך לנער על פי דרכו". בעבר היינו סבורים כי יש רק דרך אחת נכונה, וכי כל הילדים חייבים ללמוד בדרך זו. כיום אנו מודעים הרבה יותר להבחנה הקיימת בין ילדים, ובחובה לבחור לילד את מה שמתאים לו. התאמה זו נעשית בשתי דרכים, וטוב ששתיהן תפעלנה במקביל.
ראשונה בהן היא ההערכה שלנו כהורים מה מתאים לו ומה משתלב יפה במהלך חייו ומפתח אותו. שניה בהן היא הרצון של הילד – בעבודתי כמחנך ראיתי כי נכון יהיה לומר שאסור לחייב ילד ללמוד במוסד חינוכי שאין הוא רוצה בו. מותר מעט ללחוץ, אולם אם הילד אינו רוצה, או שהוא מאוד מעוניין ללכת למוסד אחר, טוב יהיה אם ילך לשם בהתניה של ההורים שהוא יעשה את שלו ויאמץ לעשות את המקסימום, מאשר לכפות עליו מוסד חינוכי שאין הוא מעוניין בו.
וכיצד לא יהיו דברינו מרשם להתחמקות ? האם אין באמירה "לכל ילד יש לבחור את המוסד החינוכי שלו" בריחה מהשאלה, שהרי לא תמיד אנו יודעים לאבחן בדיוק מה מתאים לו, ומעבר לכך – הלוא עבודת החינוך היא לפתח בו כוחות רדומים ואילו הליכה למקום המתאים לו מהווה סוג מסוים של כניעה?
נראה כי יש לומר על כך שלושה דברים:
א. ההורים חייבים להכריע כי עיקר משימתם כלפי הילד היא שהוא יהיה טוב. אין כוונתי במילה "טוב" שהוא יהיה ממושמע או קונפורמיסטי או כל תכונה אחרת של צייתנות דווקא. ילד טוב הוא ילד בעל מידות, הבוחר להיות מוסרי, רגיש, אידיאליסטי, אוהב שמיים וירא מפניהם וכדו'. עיקר מגמתנו היא תכונותיו, וכל שאלה אחרת היא שאלה נלוות ולא שאלה עיקרית.
ב. נקודת המוצא היא שלרוב הילדים מתאימה מערכת חינוך מורכבת, של תורה ועבודה, לימודי קודש ובצידם לימודי חול. אם יש ילד שנמשך באופן מיוחד אל הקודש בלבד, אסור לעצור אותו, אולם המבנה הנפשי העיקרי של רוב מוחלט של בני האדם והילדים בכללם הוא מבנה רב- ממדי. הדבר נכון גם ביחס לחיי תרבות וכל הקשור בהם.
ג. חינוך הוא תחום בו יש לחתור לאליטיזם, ובלבד שהוא יהיה פתוח לכל המבקש לחתור לאליטיזם זה. אל לכם לחשוש מפניה, ובלבד שילדכם יתחנך לבוא במגע עם כל המבקש לחתור למעלה. ההתנגדות היא להבחנה על בסיס יכולת או עדתיות או כל תחום דומה, והשוויון חייב להיות כלפי כל המבקש ללכת בדרך מסוימת.
כל טוב
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
