שלום וברכה
ראשית, אני מקווה שתיחלץ מהמצוקה הכספית הנוכחית, ובעזרת השם תמצא את הדרך לעשות את שני הדברים כאחד. ובנתיים,
שני התשלומים הם חובה של ממש מההלכה. בין החובה לשלם לעובדים, שהיא הרחבה של “ביומו תתן שכרו” (על אף שאין אנו משלמים כיום שכר ביום), ובין החובה לשלם למס ההכנסה, בין מצד החוק, בין מצד תקנת הציבור, ובין מצד ההגינות.
קשה להכריע מצד עצמו איזו חובה קודמת. אין ספק שהנטייה היא לטעון שהחובה לעובדים קודמת, שכן “אליו הוא נושא את נפשו”, ומדובר בצורך ישיר ומיידי של העובדים. ברם, השאלה סבוכה יותר משתי סיבות:
הראשונה – עניינית: התשלום למדינה אף הוא חלק מיכולתה של המדינה לסייע לכוחות החלשים שבה; המדינה דאגה בחלק מהמקרים למנגנון פיצוי למי שלא קיבל משכורת (אם כי לא בטוח שבמקרה שאתה מתאר זה אכן המצב);
השניה – הנזק שייגרם לך. כך כתב לנו עורך דין שעובד עמנו ומייעץ לנו: “חשוב מאוד לדעת כי בחוק נקבעו סנקציות פליליות בגין אי תשלום מס. רשויות המס העמידו לדין ובתי המשפט הרשיעו והשיתו עונשים משמעותיים גם על אנשים שלא היה בידיהם לשלם מס בגין מצוקה כלכלית (גם מאחר שביכרו תשלום לעובדים או לספקים)”.
יש גם להבחין, לדוגמה, בין העברת מע”מ, שכלפיו התפקיד שלך הוא רק גובה של המדינה, וכלל לא ברור שמותר להעביר לעובד, ובין תשלומי מס הכנסה. כמובן שאין אנו עוסקים בתשלומים הבאים להבטיח את העתיד הסוציאלי של העובדים.
כיצד אפוא יש לשקלל את הדברים?
ראשית נדגיש כי התשובה הזו אינה תשובה משפטית. היא תשובה היונקת מהאתיקה ההלכתית, ונראה כי החובות לעובד אכן קודמות מבחינה אתית, כל עוד מדובר במצב של “ואליו הוא נושא את נפשו”. על כן, נראה כי שכר בסיסי מסוים צריך לשלם לו, גם אם המחיר יהיה סנקציה משפטית של המדינה. נכון הדבר, שזה עלול להטיל עליך עול כספי, אולם החובה הזו היא חיונית.
לא זו בלבד, אלא שאני מקווה שיהיה זה מצד היושר וההגינות של מס הכנסה לוותר על כך שלא העברת מקדמות בזמן, ולפחות יש לכך סיכוי של ממש.
כל טוב, ויישר כוח על השאלה ההלכתית והמוסרית החיונית,
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה