שלום וברכה
השאלה הזו היא מהשאלות הקשות ביותר הקיימות, ושאלת עריכת הדין היא אכן מהשאלות האתיות בהלכתיות הקשות ביותר.
בשל שיטת המשפט המקובלת בישראל, שהיא אינה זהה לזו ההלכתית, אכן כפי שכתבת – עורך הדין הוא מייצג עמדת מרשו, ואינו חלק מהחתירה לבירור האמת. הוא מייצג. בשל כך, אכן ניתן לטעון כי הוא מהווה רק 'שופר' של הלקוח, ומה שמבקש ממנו הלקוח לומר – מוטל עליו לתרגם לשפה משפטית ולהביא את הדברים לבית המשפט. הדבר נובע גם מהעובדה שפעמים אין לעורך הדין כלים ראויים לברר מהי בדיוק האמת, ולעתים באמת מדובר במבט סובייקטיבי.
ברם, כאשר מדובר בידיעה וודאית כי העמדה היא שקרית – קשה לקבל את ההנחות האלה כהיתר. זה המקום בו הוא צריך להיות נאמן למצוות התורה "מדבר שקר תרחק", ולא להסכים לייצג דברים שהם לא נכונים בעליל. אמנם, סביר להניח שה'פליליסטים' עושים זאת תדיר, אולם מדובר בשקר.
לגבי השוויון: כידוע, התורה מחייבת שוויון, והפסיקה היא "שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני מלובש בגדים בזויין אומר למכובד או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו או לבוש כמותו עד שתהיו שוין אחר כך תעמדו בדין" (רמב"ם סנהדרין כא ב). ברם, זה תפקיד השופט. לעורך הדין מותר מבחינה אתית להשתתף בדיון כזה, כי אלו כללי הדין, והוא כאמור – מייצג את לקוחו.
וגם כאן, להיזהר מהפרזה.
כל טוב ויישר כוח גדול
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
