יישר כוח על האחריות לעשות את הטוב והישר בעיני ד'.
אם יש לך זמן להתעמק בנושא – אשמח אם תקרא כאן.
ובקיצור,
רבים מפוסקים הלכה הסכימו כי טיפול מעין זה הוא "לצורך", בשל העובדה שביסודו של דבר הוא בונה את הזוגיות, גם אם הוא מחייב תהליכים כואבים בדרכו.
ברם, החפץ חיים פסק כי גם כאשר מדובר על לשון הרע לצורך – יש לו כללים. הוא קבע שבעה כללים בעניין זה, המופיעים בספר "שמירת הלשון" פרק י.
ברם, בשל העובדה שחלק מהכללים האלה לא רלוונטיים לטיפול (למשל: החובה לנסות קודם לפתור את הבעיה בשיחה עם בן הזוג השני וכדו'], אנסה לתמצת את הכללים הרלוונטיים בהקשר זה, ולהעמיד אותם על ארבעה, בניסוח עצמי:
א. זה חייב להיות לשם שמיים, לאמור: ההתכוונות שלך ושל המטופל צריכה להיות כדי להתמודד עם הבעיה, ולא כדי לנצל את הטיפול למטרות אחרות.
ב. זה חייב להיות הכרחי לטיפול.
ג. צריך להדריך את המטופל לדייק – לא לטשטש בין עובדות לפרשנות, לא להגזים, להיות אמיתי וכן. זה חשוב כמובן גם לטיפול עצמו, אך גם לענייני לשון הרע.
ד. לעשות כל מאמץ לצמצם את הנזק הנלווה שהדרך הזו לטיפול עלולה לחולל.
אלה כללים שיוכלו להיות מדריכים טובים ללכת בדרך הלכתית ואתית בתחום הטיפול.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת: לשון הרע בין איש לאשתו
