שלום וברכה
השאלה הזו היא אחת השאלות המשמעותיות ביותר באתיקה הרפואית.
זהו תחום שלם הנושק לאיגניקה, לאמור: השבת גזע האדם.
והיכן עובר הגבול בין רפואה מיטיבה המונעת סבל ומחלות גנטיות ובין סכנה עצומה להשלכות על המין האנושי ועל העולם.
מחד גיסא, עריכת הגנים באמת מאפשרת מניעת סבל גדול בעולם, ופותחת פתח לרפואה מותאמת אישית, שמתגברת על פגמים רבים שמתרחשים בגופנו.
ההשלכות האלה עלולות להיות השלכות ביולוגיות (לאמור: בעתיד יתגלה הנזק הנורא של הנדוס הגנים בניגוד למצבם הטבעי), והשלכות חברתיות ופילוסופיות.
מטבע הדברים, אין במקורותינו הקדומים התייחסות ישירה לשאלה זו, אולם מדברי הרמב"ן בהסברו לאיסור כלאיים עולה מודעת גדולה מאוד, הן לנזק הביולוגי האפשרי והן לעולם הרוחני והדתי:
"…גם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר" (רמב"ן דברים יח, ט).
מה עושים ?
בכנס בינלאומי על הנושא, בו הרציתי את הרצאת הפתיחה, ולאחר הצבת השיקולים הרבים והדילמות, הצעתי לאמץ את דברי המשנה בתחילת מסכת אבות: " משנה מסכת אבות פרק א
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: לאור דברים שלמדתי לפני שנים רבות מאוד ממו"ר הרב דוד פוקס זצ"ל.
הוא הסביר כי המשנה עוסקת בתהליכי שינוי דרמטיים, ובמעבר מתקופת אנשי כנסת הגדולה לתקופה חדשה, בה מתחילים לכתוב את התורה שבעל פה, שלכך יש השלכות רבות.
ועל כן הם הציעו לנקוט בדרך זו בתהליכי שינוי. ראשית – לא קפיצות דרך. "הוו מתונים בדין". לצעוד צעד אחר צעד. בבקרה מתמדת. בשקיפות מוחלטת של הממצאים, להתקדם באבולוציה ולא ברוולוציה. לבחון את התועלת הגדולה שבעריכת גנים, כמו גם את הסכנות. באופן מלא.
שנית – "והעמידו תלמידים הרבה", ובהקשר שלנו: כנסים מדעיים רבים, דיונים בינלאומיים, שיתוף ברשת, מחקר משווה בין תרבויות, אמנות בינלאומיות וכדו' – ריבוי הקשרים ולא מעבדה מבודדת. כל זה מאפשר להיפתח להשלכות השונות של כל הכיוונים.
ושלישית – "ועשו סייג לתורה". רגולציה קפדנית. בניית מחסומים וועדות הלסינקי. כל מה שניתן לעשות כדי להציב גדר בפני התדרדרות.
וכך לאפשר מרחב שבו אנחנו ממצים את הטוב שבעריכה זו, ומנסים להתמודד עם הסכנות הגדולות – הרוחניות, האתיות והביולוגיות.כל טוב
הרב יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- מה צריכה להיות מדיניות בתי החולים ביחס לחולה הנוטה למות?
- האם לעודד חולה הנוטה למות לומר וידוי?
- הבסיס ההלכתי להצעת “חוק החולה הנוטה למות”
