שלום וברכה
זו שאלה עדינה מאוד ורגישה מאוד. הברית ביניכם הייתה ברית שהתבססה על מה שהבאתם ביום החופה לכריתת ברית זו. הייתם שניכם חילוניים, והתחייבתם האחד לפי זהותכם העכשווית. זו נקודת מוצא נכונה של הכאב שאתה מתאר.
ברם, בני זוג משתנים. הם משתנים במישורים רבים ומגוונים – לאוו דווקא דתיים. לעתים אחד מהם הופך לטבעוני; לפעמים אחד מהם משנה באופן קיצוני את עמדותיו; ועוד אין ספור שינויים דרמטיים בחיי הזוגיות. ובפני בן הזוג השני עומדות שתי אפשרויות:
ראשונה בהן, כפי שאתה מתאר אותה, היא לראות בכך בגידה, מעילה באמון וכדו'. אני מבין היטב את התחושה ואין לי ביקורת עליה. אולם ברור שמחירו של המבט הזה הוא עצום: כאב גדול, משבר שלא ניתן לשקמו וכדו'.
שניה בהן היא להבין שזו תמונת המצב האפשרית בזוגיות, ועכשיו שני מרכיבי הברית צריכים להושיט יד האחד אל השני. לברר מה ניתן לעשות כדי שכל אחד ילך הכי רחוק שהוא יכול לקראת השני, ולהישאר קרובים ונשואים האחד לשני, ובד בבד לשרטט מחדש את החיים המשותפים.
אני כמובן ממליץ על הדרך השניה. בשל החשיבות הגדולה של הברית ביניכם. בשל המסורת היהודית ש"מחה הקב"ה את שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש ובין אשתו". כדי להסיר ספק, זה נכון גם כאשר אחד מבני הזוג החליט להפר את הברית עם הקב"ה.אני מציע כי ביחד תראו בכך שינוי שמתחולל בחיי הנישואין, וביחד תבנו מחדש את המסגרת ביניכם, ברצון האמיתי והכן שלכם, וביכולת לרכך את השינויים בהסכמה הדדית.
האם אתם יכולים ללכת בדרך זו?
כל טוב ושמחה
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
