שלום וברכה
אוי…
כואב לקרוא שזה המצב.
בד בבד, יכולתי לעזור היא קטנה מאוד, כי אני מכיר קטע קטן מתוך המציאות שלכם, וגם זה דרך העיניים שלך בלבד, כך שאיני יכול לומר דבר מה משמעותי.
ברם, אני יכול לומר משהו עקרוני אחד:
על אף העובדה שכבר ספר משלי, ובעקבות כך חז"ל, הציעו לאדם לא להיכנס לערבות – הדבר שונה כאשר מדובר בזוגיות. שם נקודת המוצא היא אחרת – אנחנו כן מנסים לעשות למען מי שכרתנו עימו ברית נישואין את המירב ואת המיטב. רק כשיש לנו סיבה טובה וחזקה לא לעשות כך – אנחנו נמנעים.
הדבר נכון גם בזוגיות מיטיבה, אך זו גם נקודת מוצא כאשר הזוגיות אינה עולה יפה – שכן יכול להיות שדווקא ההסכמה להיכנס למקום שאתה לא רוצה להיכנס אליו – היא זו שתפתח משהו בלב של שניכם.
על כן, נקודת המוצא הראויה היא כן לעשות דברים שמבקשים. אך כאמור, נקודת מוצא אינה בהכרח נקודת סיום, לאמור: אם יש לך סיבות חזקות לא לעשות כך, ולא רק חשש כללי של כניסה לערבות – מותר לך להימנע.
מקווה שעזרתי מעט בפיתוח דרך החשיבה בסוגיה כאובה זו.
כל טוב,
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
- בין הורים לילדים – כבוד ועצמאות
- אני רוצה שאימי תגור איתנו אבל בעלי לא מסכים
- כיצד אחים צריכים להתחלק בכיבוד הורים?
