שלום וברכה
יישר כוח על השאלה האחראית.
נקודת המוצא של העמדה האתית היא שבמקום שבו יש התנגשות בין זכויות או בין עקרונות של גורמים אלה וגורמים אחרים – נחשפת העובדה שאין לנו יכולת בעולמנו להביא את כל הזכויות לידי מיצוי מלא, והמענה האתי צריך להיות חתירה לאופטימום של מיצוי זכויות, להימנעות מפגיעה חמורה בזכות של צד אחד, וכדו׳.
זו גם המציאות בסוגיה החשובה שאתה מעלה.
טובת החברה היא שהפערים שנוצרו, בין באחריותה ובין מטבע הדברים – יצומצמו במידה משמעותית.
זו גם טובת המרכיבים של הפרטים בחברה זו.
מאידך גיסא, משעה שיש אפליה כלשהי, על בסיס מטרה חברתית – נפגעים במידה זכויות של האלה שעמלו קשה, ושלא מקבלים את הזכויות האלה.
ולכן, נכון לשקלל את הזכויות השונות, ואין בכך פגם אתי, אם מנסים בכל מאודנו גם להעניק את אותה אפליה מתקנת למי שזקוק לכך, וגם לשמור על זכויות אלה שעבדו קשה כדי להגיע למעמד שהם הגיעו אליו.
ויפה שציינת שיש עוד שחקנים על המגרש, כגון הציבור – שגם הוא מחד גיסא ראוי לקבל את השרות הטוב ביותר האפשרי, ומאידך גיסא – גם הוא מופקד על חתירה לצמצום הפערים כיוון שזה גם צודק וגם לטובתו.
בשל העובדה הזו, קשה מאוד למדוד היכן בדיוק נמצא היחס הנכון בין אפליה מתקנת ובין פגיעה לא ראויה באלה שאינם זוכים לה. בשל כך, ראוי לצעוד בזהירות, ולא לפעול בצורה חזקה מאוד לאחד מהצדדים, אלא לקדם במידה מסוימת את הנזקקים לאפלייה זו, שכאמור – זה גם לטובת החברה, אבל לא להגזים באפליה זו, כדי שלא לפגוע במי שלא מוצדק לפגוע בו, וכדי שלא לרדד את המצוינות ואת חשיבותה.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
