שלום וברכה
זו שאלה עדינה מאוד ורגישה מאוד, שנוגעת גם ביסודות חשובים ביותר בהלכה, וגם ברמה האנושית.
נקודת המוצא היא כמובן שלא מדברים רע על אדם אחר.
אולם, אפילו החפץ חיים, שהוא מחמיר גדול מאוד בהלכות לשון הרע, כתב את הפרק העשירי של ספרו, העוסק במצבים שבהם מותר, ואפילו חובה, לומר דברים.
בד בבד עם האחריות שלך כלפי הרכזת המקומית – יש לך גם אחריות לאמת, לעבודה שאת עובדת בה, וגם לעצמך. לא זו בלבד, אלא שהדרך היחידה לתיקון מצב אינה להיכנע לו, אלא לפעול למען תיקון אותו מצב.
את נהגת כשורה. המגמה שלך לא הייתה "ללכלך" אלא להסביר את המציאות; פתחת במילים טובות; כתבת רק את העובדות ואת מה שאת יודעת; הדגשת את ההבדל בין העובדות ובין ההערכה שלך ("שיש לי תחושה אישית…"), אני מניח שבעבר גם בקשת ממנה לענות לך עניינית וכדו'. זו בדיוק הדרך בה צריך לפעול.
וכך היית נאמנה הן לאמת, הן לעובדת הזו, הן למערכת שאת עובדת בה, וכמובן להלכות ולאורחות ההתנהגות הראויה.
יישר כוח גדול.
אם את רוצה להעמיק בנושא – כדאי לראות לדוגמה את סרטון הלכות לשון הרע הנ"ל.
כל טוב
