אמירת אמת לחולה סופני

שאלה:

חולה מסוכן מאוד ששואל מה מצבו, האם הרופאים ובני משפחתו צריכים לומר לו את האמת על חומרת מצבו ועל-כך שהוא עומד למות בקרוב, או שעדיף להעלים ממנו את המידע הזה, כדי שלא לשבור את רוחו?

השאלה והתשובה מתוך "פניני הלכה", ספר ליקוטים ח"ב פי"ד סע' א

תשובה:

המגמה העיקרית ביחסנו לחולה היא לעודדו ולחזקו, כדי להיטיב את ליבו ולהקל על יסוריו. מצוות ביקור חולים נועדה לחזק את רוחו של החולה. ולכן חולה שקרובו נפטר ויש חשש שאם ידע על כך עלול הדבר לשבור את רוחו, אין מספרים לו על פטירת קרובו (שו”ע יו”ד שלז, א). ועל פי זה כתבו כמה פוסקים, שאין לספר לחולה על חומרת מצבו (שו”ת בצל החכמה ב, נה).

אולם מאידך, יש עניין שהחולה יתוודה ויתחרט על חטאיו לפני מותו, כדי שיבוא לפני בית-הדין של מעלה מתוך תשובה, וכפי שאמר רבי אליעזר: שוב יום אחד לפני מיתתך. וכן נפסק בשולחן-ערוך (יו”ד שלח, א), שאם החולה נוטה למות, אומרים לו: התוודה. וכדי שלא לשבור את ליבו, מוסיפים ואומרים שהרבה חולים התוודו ולא מתו. ולהפך, יתכן שדווקא בזכות הוידוי יחיה. וודאי שאם יתוודה מעומק ליבו, יזכה לנחול עולם-הבא. אלא שאין אומרים לו דברים אלה בפני אנשים רכי לבב שעלולים לפרוץ בבכי, ויגרמו לו לשיברון לב וייאוש, ועל ידי-כך הוא עלול להיחלש ולמות מוקדם יותר ח”ו.

כחודש לפני פטירתו של הרב הגאון שלמה גורן זצ”ל, עסקתי בהלכות אלו, ושאלתי אותו מה דעתו, עד כמה צריך לספר לחולה את האמת על חומרת מצבו? וענה לי, שיש להיזהר שלא לשבור את רוחו, ובשום פנים אין לומר שאבדה תקווה, אלא תמיד להסביר את המצב עם השארת פתח לתקווה והצלה. ועוד סיפר, שהכיר אדם שהרופאים סיפרו לו שחלה בסרטן, ועשו זאת בלא רגישות, ומיד לאחר מכן מצבו הדרדר בצורה קיצונית, ותוך שבועיים נפטר. ולדעתו הסיבה למותו המהיר הייתה משום ששברו את רוחו בדרך הבוטה בה סיפרו לו על חומרת מחלתו.

לסיכום, טובתו של החולה היא הדבר הראשון במעלה. והחשוב ביותר הוא שלא ייפול להלך רוח של יאוש ודיכאון, מפני שאם יתייאש יתקרב קיצו וגם להתוודות כראוי ולחזור בתשובה לא יוכל. ולכן בעדינות וברגישות יש לומר לו שהוא סובל ממחלה מסוכנת, וראוי שירבה בתפילה ותשובה, ויתוודה על חטאיו כדי שיהיה זכאי לרפואה. ובכל מקרה ומקרה יש לדון לגופו של עניין, מה יהיה טוב יותר עבור החולה, האם ידיעה מפורטת על מחלתו או ידיעה כללית בלבד. ישנם אנשים שעדיף לספר להם יותר, ויש שעדיף לספר להם פחות. אולם בכל מצב ועניין, בשום פנים ואופן אין לומר לחולה שאבדו סיכוייו לחלוטין. ראשית, מפני שלעולם לא ניתן לדעת זאת בוודאות, ושנית, כדי שלא לשבור את ליבו (עיין באסיא ח”ז ע’ 12-41).


הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה וראש הישיבה

לקריאה נוספת:

שאלות נוספות

האם מותר להעביר אחריות מוסרית לבינה מלאכותית בקבלת החלטות על חיי אדם?

כמיהה לבת נוספת: האם מותר לפנות להליך PGD מסיבה רגשית?

מה יש לעשות בכספי תרומות שגויסו לחייל חולה לאחר פטירתו?

אתיקה רפואית: האם מותר לערוך גנים כדי למנוע מחלות?

איך מבקשים סליחה מנפטר ומה ניתן לעשות להקלת הנפש?

תרמנו קרניות של אבינו ז"ל והן לא מתאימות לנתרם. מה לעשות?

כיצד לקיים מצוות כיבוד הורים במקרה שההורים נדרשים לטיפול רפואי, אך הילדים לא יכולים לעמוד בהוצאות הכספיות?

אבא הסובל מדמנציה ולא נעים בהתנהגות שלו כלפי הסביבה- מה ניתן לעשות כדי לקיים מצוות כיבוד הורים?

עוד בצהר לאתיקה

סרטונים

פרשת "חוקת": מה עושים כשאח מבקש עזרה – ואתה כועס עליו?

סרטונים

 מבצע "עם כלביא" ומשמעותו

סרטונים

פרשת "קורח": מה ההבדל בין דמגוגיה לרטוריקה? באחת צועקים, ובשניה מדברים

מאמרים

המלחמה הסתיימה, אבל הרוח, היותנו עם כלביא, צריכה להישאר איתנו

סרטונים

הקלטת וובינר: תקשורת – בין צריכה להתמכרות

מאמרים

חופש הדיבור וההגבלה העצמית

סרטונים

פרשת "שלח": הקשר שבין המרגלים לתקשורת בישראל

סרטונים

עורף אחד, לב אחד -"אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק"

מאמרים

שגיאות מתקנים באהבה

סרטונים

פרשת "בהעלותך": ציווי התורה להימנע מלשון הרע

מאמרים

הרב יובל שרלו לערוץ 7: תחקיר משי זהב אחרי מותו – אתי ונצרך?

יש לך שאלה לצוות המקצועי שלנו?