הסוגיה שאת מעלה היא אחת החמורות ביותר בקיום האנושי.
כתבתי על סכנה זו כבר לפני למעלה מעשרים שנים והסכנה אך הולכת וגוברת.
במקום בו אין אמון בבתי משפט – האפשרות היחידה שנותרה לפיתרון סכסוכים ומחלוקות היא הרחוב, הכוח והאלימות. את זה לימדו אותנו כבר קין והבל.
בוודאי שאמון חייב חלק ממערכת השיקולים. בשל כך ציוותה התורה על יצירת האמון הזה בין בבחירת השופטים, ובין בזהירות מכל שוחד – כאשר הוא נעשה על ידי עשיר ("ושוחד לא תיקח"), וכאשר הוא נעשה על ידי עני ("ודל לא תהדר בריבו").
האם זה מחלחל גם לשיקולי הפסיקה ?
זו שאלה מסובכת, אולם נראה לי שכן, ואפשר להוכיח את זה מרש"י במסכת סנהדרין מד ע"ב, שם יש סיפור ארוך 1 , וממנו ניתן ללמוד ששאלת האמון בבית הדין ובעקביות השיפוט היא בהחלט מרכיב, אם כי צריך להדגיש שהזהירות משיקול זה היא גדולה מאוד.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
Notes - הערות שוליים
- דבעיא מכסא – מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת, ובו ביום מת אדם גדול בעיר ובאו כל בני העיר ונתעסקו במטתו, וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מטת המוכס אחריו וקפצו עליהם אויבים והניחו המטות וברחו, והיה שם תלמיד אחד שישב לו עם מטת רבו, לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם ונתחלפה להם מטתו בשל מוכס, והיה אותו תלמיד צועק ולא הועיל, וקרובי המוכס קברו את החכם, ונצטער בה אותו תלמיד מאד, מה חטא גרם ליקבר זה בבזיון ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד גדול כזה נראה לו רבו בחלום ואמר לו: אל תצטער, בא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול ובא ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזניו, אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי ולכן נענשתי, וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר – וחילקה לעניים, וזה היה שכרו, אמר אותו תלמיד: עד מתי יהא אותו האיש נדון בדין קשה אמר לו: עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו, אמר לו: למה אמר לו: מפני נשים מכשפניות ישראליות שיש באשקלון ואינו עושה בהן דין, למחר סיפר אותו תלמיד דברים לשמעון בן שטח, מה עשה – כינס שמונים בחורים בעלי קומה, והיה אותו היום יום גשמים, ונתן כד גדולה ביד כל אחד ואחד וקיפל טלית בתוכם ואמר להן הזהרו בהן שהן שמונים, ובשעה שתכנסו יגביה איש אחת מהן מן הארץ ושוב אין מכשפות שולטות בכם, ואם לאו לא נוכל להם, הלך לו שמעון בן שטח לטרקלין שלהם והניח הבחורים מבחוץ, אמרו לו: מי אתה אמר להן: מכשף אני ולנסותכם בכשפים באתי, אמרו לו: ומה כשפים בידך אמר להן: יכולני להביא לכם שמונים בחורים עטופי טליתות נגובות ואף על פי שהוא יום גשמים, אמרו לו: הנראה יצא לחוץ ורמז להם, הוציאו הטליתות מן הכדים ונתעטפו בהן ונכנסו, ואחז כל אחד את אחת מהן והגביה ויכלו להם והוציאום ותלאום כולם, ונתקנאו קרוביהם בדבר, ובאו שנים מהם וכוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון בן שטח חיוב מיתה ונגמר דינו, וכשהיה יוצא ליסקל אמר: אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לי, ואם אינו כן תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וקולר תלוי בצואר עדים, ושמעו אלו וחזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם מחמת שנאת הנשים – ואף על פי כן לא נפטר.
