שלום וברכה
זו אכן שאלה קשה מאוד ועדינה מאוד.
אכתוב ראשי פרקים בלבד, ואם תרצה להאריך – אשמח:
א. עצם העובדה שהורים רוצים ללדת כדי שהילדים שלהם יטפלו בהם בגיל מבוגר – הוא כנראה חלק בלתי נפרד מההכרעה של הורים רבים בעולם להביא ילדים לעולם, והוא מוכר גם בגמרא, ראה במסכת כתובות סד ע״א. מבחינה זו, עצם העובדה הזו היא אולי לא אידיאלית, ובוודאי שראוי להביא ילדים לעולם מסיבות ערכיות נוספות, אולם זו מציאות אנושית שאין לשלול אותה.
ב. לא ברור מתוך השאלה האם הבחורה שבגיל 30 מסוגלת לקבל את ההכרעה על עצמה בעצמה. אם כן, היא לא שונה מכל אדם אחר. ברם, אם ההורים שלה הם אלה שקיבלו את ההכרעה להביא ילד לעולם, והיא לא חלק מהחלטה זו, גם אם זה נעשה לטובתה – זה דבר שקשה לקבלו. אי אפשר למצוא הלכה מפורשת האוסרת זאת, אבל זה נראה מושכל ראשון. כל זה יונק מעמדה עקרונית שגם לבעלי מוגבלות שכלית מותר להביא ילדים לעולם, אולם זה צריך להיעשות מתוך מקסימום הבנתם ובחירתם. מאמר שלי על כך עומד לצאת לאור בקרוב.
ג. כמובן, שכל זה בכפוף לכך שהילדים שנולדו אינם נמצאים בסיכון. אין ספק שהם נמצאים במציאות פחות אידיאלית לגידול ילדים, אבל עמדתי ההלכתית העקבית היא שהטיעון שטובת הילד שלא נולד היא שיקול בהבאתו לעולם – אינו טיעון נכון, ומסוכן מאוד להשתמש בו. כל זה, עד הגבול של מציאות בסיכון של ממש.
כל טוב ויישר כוח
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
