שלום וברכה
זו אחת מהשאלות כבדות המשקל ביותר, הנוגעות לניהול ציבורי על פי ההלכה. עסקנו בה בהקשרים דומים – לא זהים. לדוגמה: האם מותר לכלול תרופות לאיכות חיים בסל התרופות או שחייבים לשעבד את כל התקציב הרפואי להצלת חיים והארכת חיים (סל הבריאות: מה עם תרופות לאיכות חיים?); או במאמר סל התרופות במדינה יהודית. במאמרים אלה מועלית הדילמה שאתה נוגע בהן במלוא העוצמה, וגם התשובה היא בכיוון שמסתתר בתוך השאלה שלך.
המדיניות צריכה לאזן בין ערבות הדדית ועזרה לקבוצות מסוימות, וזאת מכיוונים שונים: בין בשל העובדה שאנו מחויבים ל"וכי ימוך אחיך", ובין אם מדובר בתפישה 'ביטוחית' – עזרת הממשלה למגזר נצרך מסוים על חשבונך היא מעין ביטוח שכשאתה חס ושלום תזדקק – הממשלה תהיה שם. מאידך גיסא, בדיוק כפי שכתבת, גם לזה יש גבול, שכן ביסודו של דבר "שלך קודם לשל כל אדם". גם זו חלק מתפישה מוסרית.
כל עוד הממשלה אינה פועלת בקיצוניות לשום צד – לא ניתן לטעון שהתנהגותה אינה אתית או הלכתית. בתוך קווי הגיזרה האלה זו הכרעה של הציבור במי הוא בוחר לנהל את המשבר, והציבור רשאי להכריע, דרך הפוליטיקה, כי הוא בנטייה יותר לכאן או לכאן, אך לא מחוץ לגבולות הגיזרה.
האם אכן המצב היום הוא שהמדינה משעבדת את כל הכלכלה לקבוצה שיכולה להיפגע מהקורונה? לא אני המומחה שיכול לענות על שאלה זו, אולם אני מתרשם כי מדינות אחרות שניסו לטעון כך, התקפלו מהר מאוד (בריטניה, ובמידה לא פחותה ארצות הברית במדינת ניו יורק), לאחר שגילו שלא מדובר בהגנה על קבוצה מסוימת, כי אם בהגנה על המערכת הציבורית כולה. ברם, גם אם זו הייתה הגנה על קבוצה מסוימת – קבוצת הסיכון – המדיניות הזו לגיטימית (לא בהכרח נכונה, אבל לא בכך אני עוסק), בשל שני הנימוקים שהבאתי לעיל: האחריות על "אחיך", והתפישה ה"ביטוחית". אני מבקש שוב להדגיש כי אינני עוסק ביעילות העשייה, כמו גם באפשרות לנטות לכיוון אחר, יותר ליברטני, אלא רק מההיבט האתי ההלכתי.
הכלל של רופא אחד רלוונטי כאשר עוסקים בחולה ספציפי, מוגדר, או בקבוצת חולים. ברם, כאן אנו עוסקים בשאלה לאומית רחבה, ובדיוק כפי שאתה עצמך כתבת בחלק הראשון של שאלתך – השיקולים אינם יכולים להיות רפואיים בלבד, אלא צריך לשקלל את כל ההשלכות של המדיניות.
כל טוב ויישר כוח על העיסוק בנושא החשוב הזה.
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
