איך ראוי להתייחס למי שמשתייך לחברה שמזלזלת בהנחיות משרד הבריאות?

שלום וברכה

זו אכן דילמה גדולה, עדינה ורגישה.

מצד אחד, ההלכה והמוסר מתירים לאדם לשמור על בריאותו. כלל יסודי הוא בהלכה ש״שלך קודם לשל כל אדם״, ו״חייך קודמין לחיי חברך״. זו הסיבה, לדוגמה, שהמשנה בפרק השני של בבא מציעא קובעת ״אבדתו ואבידת אביו – אבדתו קודמת”, לאמור: אם אב ובנו איבדו את ארנקם, רשאי הבן לחפש ראשית את הארנק שלו, עוד קודם לאבידתו של אביו. האינסטינקט הראשוני מתמרד נגד עמדה זו, ורואה בה עמדה המנוגדת למוסר, לחובת כיבוד הורים, ולציפיות מהאדם לוותר על האינטרסים שלו לטובת האחר. ברם, ההלכה אינה כזו, ולדעת ר״ש שקאפ זצ״ל, בהקדמה לספרו ״שער יושר״ היא טוענת בדיוק את הטענה ההפוכה על דמות האדם, ועל ההלכה, ומלמדת אותנו כלל גדול על דרכה המיוחדת של התורה.

בדרך כלל, אין ההלכה תובעת מהאדם לעשות דבר מה שהוא מנוגד למהותו העצמית. זה נכון באופן כללי, אך יש מצבים חריגים שאינם קשורים לנושא הדיון הזה שאנו נדרשים לעשות כך, כגון בחובות “ייהרג ואל יעבור”. קיים בנו יסוד גדול של אהבה עצמית, דאגה לאינטרסים שלנו, שאיפת חיים ובעלות על רכוש. זה מי שאנחנו. ההלכה מכירה בכך, והיא אינה פועלת בניגוד חריף וישיר לעצם מהותו של האדם. התביעה היא ״ואהבת לרעך כמוך״ ולא יותר ממך. מותר לאדם לפעול בראש ובראשונה לאור האינטרסים שלו, ובכך הוא מממש את הבסיס היסודי ביותר של הקיום.

אני מבקש להדגיש כי המיוחד בעמדה ההלכתית הזו הוא שזו נקודת הפתיחה, אך לא נקודת הסיום. שכן, מכוחה של עמדה יסודית זו – קוראת ההלכה לאדם להרחיב את ה״עצמי״ שלו. היא מכירה בבעלותו המוחלטת על חלקת האדמה שלו, אך תובעת ממנו להפריש לקט שכחה ופאה, לתת תרומה ומעשרות, להביא ביכורים וכדו׳. הרחבת העצמי הזו אינה נוגעת רק לחקלאי, והיא קיימת במצוות של צדקה, מחצית השקל וכדו׳. זוהי אחת התבניות המקסימות ביותר של התורה: נביעה המתאימה לדמות האדם ואופיו, וקריאה לצמוח מעוז החיים הטבעיים אל הנדיבות, הקדושה והביטויים האחרים של צלם א-לוהים שבאדם.

מצד שני, אסור לאדם לפגוע באדם אחר שלא בצדק. ויש אפשרות חס ושלום שתהיה פגיעה שלא בצדק.

על כן, נראה שראוי לנהוג כך:

א. כל עוד לא מוטל סגר על הקבוצה שאליה משתייך אותו אדם (במקרה הזה חרדים, אך לא רק), צריך להימנע מכך. לשמור על כל כללי הזהירות, אך לא לעשות זאת. ברם, אם יוטל סגר – הדבר מותר.

ב. גם כשעושים זאת, זוכרים תמיד שלא לפגוע. להיזהר. עושים זאת בחיוך, בבקשה, בהסבר והתנצלות, כדי שלא תהיה זו רעה גדולה הצומחת ממעשה נכון.

כל טוב 

יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר

לקריאה נוספת:

• סערת הקורונה – כל התוכן מבית צהר לאתיקה
• קדימות בטיפול – חרדים לפני מי ששומר על הוראות משרד הבריאות?
• מה אני אמור לחשוב על הציבור החרדי בעקבות התנהלותם במשבר הקורונה?