שלום וברכה
כואב כל כך לקרוא את מה שאת כותבת.
תשובה ראויה לשאלתך יונקת משלושה מקורות.
ראשית, תמיד צריך לבחון תחילה האם יש דרך לשנות את המצב. האם יש דרך לגרום לאמך לנהוג אחרת, לחקור למה למעשה היא נוהגת כך ופוגעת כך, מה הכאב שהיא נושאת וכדו׳. את כותבת שהדרך של להעיר בעדינות חסומה, כי היא מחוללת את התוצאה ההפוכה. אולם נכון לבחון האם יש דרך אחרת אפשרית לשנות את המצב. לעתים דווקא הצעד הראשון של הארת פנים אליה והבנה למצוקותיה, על אף שאולי זה ״לא מגיע לה״, עשוי לחולל שינוי הרבה יותר גדול מאשר הערות.
שנית, לעולם יש לזכור כימצוות כיבוד הורים אינה מתירה להורים לפגוע. היא לא מעניקה להורים בעלות על הילדים, או שלטון עליהם. לכן, בוודאי שהאחריות כלפי אביך, או שאר בני המשפחה, קודמת למחויבות האחרות. ההלכה אפוא אינה מחייבת אותך לכבד את התנהגותה או להסכים לכךֿ, ולא על כך מבוססת מצוות כיבוד רכב ואם.
שלישית, כאמור לעיל ולאור דברייך – ההערות לא עוזרות. נכון אפוא לחפש דרך אחרת להגיב (גם אם היא לא תועיל לשנות את המצב עצמו), ואולי אפילו להתעלם או לשתוק, ולעורר באופן חיובי את חוזקם של אביך ובני המשפחה. אין טעם לעשות מה שלא מועיל, ובוודאי שאין טעם לעשות מה שהוא מזיק יותר.
האם אני יכול לעזור עוד ?
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
שאלה זו פורסמה לראשונה באתר "כיפה"
