שלום וברכה
יישר כוח על המגמה.
אבל אפשר שלא תהיה תפארתך על הדרך הזו.
משתי סיבות:
ראשונה בהן היא כלפי הילד. צריך להיזהר מלהציב יעדים גדולים מידי. גם אם הם חשובים מאוד. המשנה הקובעת ש"… בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד…" מלמדת על ההדרגה שצריך לעבוד בה עם הילדים שלנו. קמעא קמעא.
שניה בהן היא גם ביחס לסביבה. שמירת הסביבה היא חשובה מאוד מאוד, ודווקא אנחנו כאנשים מאמינים בעולם הזה כנברא על ידי הקב"ה – חייבים להקפיד עוד יותר על שמירת עולמו של הקב"ה. אולם צריך להיזהר שלא להפוך אותה לעבודה זרה חדשה. לאמת מידה יחידה. לטרור רוחני.
על כן, אולי כדאי לבדוק דרך אחרת בשני שלבים:
בשלב הראשון, ללמוד עם הילד גם את החשיבות של המדורה והרעות שעשויה להיווצר סביבה, עניני מניעת החרמות ולב פתוח במדורה, תיקון לכך שלא נהגו כבוד זה בזה וכדו'. בד בבד, ללמוד איתו ביחד כמה מהיסודות הבסיסיים של האחריות שלנו לסביבה. כך יהיה ברור לו שאתה איתו, שגם מה שהוא רוצה חשוב לך, ובד בבד – גם מה שאתה רוצה לחנך אותו חשוב מאוד.
בשלב השני – איתו ביחד, לחפש איתו ביחד כיצד לצמצם את הזיהום, כגון: להקפיד על אי-שריפת שקיות נילון, שימוש מוגבל בתבניות חד פעמיות, מחזור בקבוקים וכדו'. מתחילים בצעדים כאלה, והופכים אותו למודע לסוגיה. בעזרת ה', בשנים הבאות יהיה מקום גם להקטנת המדורות וכדו'. זו דרך ארוכה, שיש לה סיכוי הרבה יותר גדול מאשר התעמתות ישירה.
אני מבקש להדגיש כי כל מה שכתבתי הוא במישור העקרוני התורני. אולם בראש ובראשונה יש לציית לחוק ולהוראות קצין לוחמי האש הארצי בתחום המדורות.
כל טוב,
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
