שלום וברכה
יש שני שלבים בהתמודדות עם בעיה זו.
ראשית, מוטל על מבקשי הצדק לברר היטב את העובדות ואת הנימוקים. אי אפשר לנהל מאבק מוסרי בלי לבדוק את ההנחות שעומדות בבסיסו, שכן אחרת מדובר בטענות שקר, והן לא יכולות להיות בסיס לדיון אתי.
הדבר הראשון הוא שיש לברר האמנם לא הורסים בתים של בדואים, כמדיניות שיטתית ומפלה. אני כמובן לא מכיר את המציאות, אך בשל העובדה שיש הטוענים אחרת, ובצורה עוצמתית, כגון כאן או כאן, הדבר מחייב את כל העוסק בתחום לקיים בעצמו את “שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק”. אני מבקש להדגיש כי בשום אופן איני טוען שהמקורות האלה נאמנים, ושיש להתייחס אליהם כאל אמת. אבל, כאמור, כשבאים לתקוף את בית המשפט צריך לברר את העובדות קודם.
מנגד, צריך לבחון את העובדות ביחס להריסת בתים של יהודים, וגם כאן – גם את המציאות וגם את הנימוקים, ובעיקר: האם יש הבדל אמיתי בין המקרים (כגון העובדה שהריסת הבתים של יהודים נעשית במקומות בהם אין ריבונות ולא החלנו את החוק הישראלי שם) וכדו’.אדגיש שוב שאין ברצוני לסנגר את בתי המשפט, או להפך – לתקוף אותם. צריך קודם לברר את האמת כדי לקיים את המאבק המוסרי והצודק. כל דרך אחרת היא הסטת הדיון מהאמת, והסתה כנגד הקבוצה שלא בודקים האם הטענות נגדה נכונות.
והיה, אם יוברר שאכן בית המשפט נוהג איפה ואיפה, ואכן פוגע ביהודים ולא פוגע בבדווים, ונוהג מידה שונה ביחס לקבוצות אוכלוסייה שונות – בית המשפט מאבד את תוקפו ואת מעמדו. אם במקום המשפט נעשה עוול, אם הוא נוטה מדרך האמת והיושר – אזי אין תוקף לפסקיו ולמעמדו, וחובה להילחם בו.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה