שלום וברכה
אף איני יכול להבין את מלוא ההיקף של מצוות מחיית עמלק.
אני מבין היטב את הבשורה במצווה זו. הבשורה היא שאנחנו לא מניחים לרע להתקיים בעולם. ישנה מלחמת חורמה בין עם ישראל ובין הרוע, ובשעה שעומד עם שמהותו לעמוד כנגד הבשורה של צדק ומשפט באור העניין הא-לוהי – אנו מצווים להיכנס עימו במלחמה מתמדת ולא להניח להרע להתקיים. זו בעיני עמדה מוסרית משמעותית ביותר.
אני כמובן מתקשה להבין כיצד המאבק הבלתי מתפשר ברע מתקיים בהשמדת כל זכר מעמלק. כמובן שאני מכיר את ההסברים כולם, ואת היחס ל"בשורה" העמלקית, ואף על פי כן לא נחה דעתי.
אדגיש כי העובדה שדעתי לא נחה אינה מעלה ואינה מורידה. כפי שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מעילה הניסיון שלנו להבין את תורת ד' הוא ניסיון מתמיד ועילאי, אך המצווה אינה מותנית בכך שנבין אותה.
אם הייתי צריך לבחור בין רוצח ובין נרצח – בוודאי שהייתי מעדיף להיות נרצח. זו מהותה של מצוות ייהרג ואל יעבור בהקשר של שפיכות דמים. מובן מאליו כי אם הייתי צריך לבחור בין לוחם צדק ההורג את הרשע ובין נרצח על ידי הרשע – אז לא הייתי מוגדר כרוצח, ואז בוודאי שההפך היה הנכון. אולם הדבר העיקרי שאין אנו רוצים הוא להיות רוצחים.
נקודה נוספת העולה מדברי הרב קוק זצ"ל (בעניין אחר) הוא האמונה העמוקה שחוסר יכולתנו לקיים את מצוות מחיית עמלק אינה נושא טכני בלבד, אלא היא מלמדת שההשגחה האלוקית אינה מאפשרת לנו לקיים אותה בזמן הזה, ואפשר שהדבר נובע מהמרחק הגדול בינינו ובין מצווה זו.
ישנם מקורות אין ספור העוסקים בעניין. כדאי אולי לראות את מאמריו של הרב מדן הי"ו בנושא זה.
כל טוב
[תודה על הדברים על הספר]
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
