יישר כוח על השאלה.
שלום וברכה,
השאלה שלך מזמינה מסע.
שהלוא הרבה דברים כתובים בין השורות, ואין זה וודאי שאני יודע לקרוא כל מה שכתוב שם.
אנסה לפסוע את הצעד הראשון, ואם תרצי להמשיך – בשמחה.
כשיושב לנו דבר מה כבד על הלב הדבר הנכון ביותר לעשות בתחילה הוא לא להתנכר לו. לא לנסות להילחם נגד עצמנו. כשדבר מה מופיע – הוא קיים. הוא רובץ.
ובאמת המוות והאובדן רובצים בנו. הלב כואב וכבד כל כך.
זה ממה מה שכתוב בפרשת השבוע שלנו – אברהם אבינו חווה את מות אשתו, שליוותה אותו עשרות שנים, אולי למעלה ממאה, ונפטרה בחברון: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה".
הוא לא ברח מהכאב. הוא לא אמר "הכל לטובה". הוא ספד ובכה.
וזו הצעה לדורות.
גם לנו.
הוא גם לא נשאר בכאבו ובאבלו.
המילה הבאה היא "ויקם אברהם".
את שתי משימות חייו הוא עדיין לא הגשים.
עדיין אין לו נחלה בארץ ישראל. עדיין אין לו המשכיות, כי יצחק לא נשוי.
ובכך הוא עסק בשתי הפרשיות הבאות.
הוא קנה נחלה בארץ ישראל.
הוא השיא את יצחק בנו לרבקה אמנו.
גם זו הצעה לדורות.
את נמצאת בעולם הזה. יש בך את הייחוד שלך, שאף לא היה כמוהו בעולם ולא יהיה.
ואת יכולה להיטיב בעולם. בדרכך.
האם יש ביכולתך "לקום", וללכת בדרך זו ?
כל טוב,
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת: