שלום וברכה
זו שאלה כואבת מאוד ומייסרת מאוד. צריך קודם כל לקרוא שוב ושוב את השאלה, לשים לב לחומרא הגדולה של הזלזול בהוראות, להבין את הסיכון שיש בדברים ואת האחריות המוטלת על כל אחד מאתנו למנוע שפיכות דמים. חכמי אשכנז עסקו הרבה מאוד בדיני כפרה על חטאים חמורים, ותקנו תקנות חמורות מאוד. על שפיכות דמים מסוג זה הם הטילו ממש חובת גלות, עזיבת המשפחה לתקופה מסוימת, הליכה מעיר לעיר ומכפר לכפר בלי מעמד כחלק מעומק הגלות, ודברים מעין אלה. הדבר מלמד עד כמה הם ראו את הדברים המחייבים כפרה גדולה מאוד. מעשים אלה לא נהוגים היום, אולם נראה שניתן להסיק מדבריהם שני עניינים מאוד משמעותיים:א. בתחום בין אדם לחבירו – לבחון מה מצבם הכלכלי של מי שכלכלתם נבנתה על שכרה של הסייעת, בעיקר משפחתה, וליטול חלק בלתי נפרד מהאחריות הכלכלית הזו, ככפרה על המעשה החמור.ב. בתחום בין אדם למקום – לעשות תיקון מסוים בתחום דיני נפשות, כגון: להתמסר לפיתרון בעיות בטיחות באזורם, או להירתם למאבק בתאונות דרכים וכדו׳, כחלק מהפיכת המשבר הקשה הזה לעולם התיקון.
אלו דוגמאות בלבד, וזה קו החשיבה שצריך להנחות אותנו.
כל טוב ושלא נדע
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
- לא רק מנייני מרפסות
- הנחיות הקורונה לא שוויוניות – האם אני מחוייב להן?
- משבר הקורונה: האם זה אתי לצאת להצגה לגיל השלישי עם מחלות רקע?
