“דיני המצוה, כגון אם הבהמה של גוי ומשאוי של ישראל (ברש”י) או בהפך, ודין הפוגע (פוגש) באוהבו ישראל ובשונאו (לשניהם צריך לעזור) שמצוה בשונא לכוף היצר, ואפילו אוהב לפרוק ושונא לטעון. ושונא זה אינו כשונא שזכרנו מחמת עבירה אלא שאין לבו שלם עמו. ופירוש כי תראה, מאימת הוא החיוב…”
מצוקתה של הבהמה גדולה יותר כאשר יש צורך לפרוק ממנה (כי היא עכשיו טעונה), מאשר כשיש לטעון עליה משא (כי היא עכשיו ללא משא).
ברם, על אף התיחסות התורה לצער בעלי חיים – יסוד המצווה הזו היא עזרה לבני האדם.
כשעומד מצב בו יש צורך גדול יותר לפרוק, אבל כנגד זה עומד שונא עם צורך פחות – כי הוא רק לטעון – יש להקדים את השונא, כדי לצמוח מקיום מצווה זו לתנועה של שלום.
כתיבת תגובה