שלום וברכה
אם המוכר אינו מתיר מלכתחילה לעשות כך – זה גזל. אם יש יסוד להניח שהמוכר מתיר טעימות – זה מותר. לדוגמה: יש מוכרים ששים כלי לחרצנים ליד זתים וכדו’. ואכן, אם אין יסוד כזה בין אם זה שווה פרוטה – וכנראה שכן, וגם אם זה לא שווה פרוטה: לפי המדרש, זה היה מעשיו של דור המבול, שהיו לוקחים כל אחד פחות משווה פרוטה.
ולא מברכים על כך. לא ברכה ראשונה ולא אחרונה. “ובוצע ברך נאץ ה'”, וזו הדוגמה המובאת בגמרא על כך.
האם להעיר על כך? זו כבר שאלה הנוגעת לסיטואציה. יש כאן שני שיקולים למה כן – גם כבין אדם למקום (מעין “הוכח תוכיח”), וגם כהגנה על המוכר. אולם, בדרך כלל טוב להימנע מהערות אם אין וודאות שהן תעשינה טוב.
כל טוב
יובל שרלו
הרב שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה