שלום וברכה
ראשית, יישר כוח על התייצבות מול המציאות כפי שהיא, וניסיון למצוא את הדרך הנכונה לפעול בתוכה.
הצגת היטב את השיקולים השונים: רצון בעלך, היחס הראוי לאביך, וכדו’. זה מה שיוצר את התמונה המורכבת המופעלת מכיוונים שונים.ולאחר הצגת התמונה כפי שהיא – צריך לחפש את נקודת המוצא ואת המדרג הראוי של השיקולים השונים.בראש ובראשונה עומדת החובה לדאוג למוגנות הילדים. המוגנות הזו מורכבת משורש החשש שמא אביך יפגע שוב, אך גם מהעובדה שהוא יודע שהוא תחת תצפיות, ושאיום מרחף מעליו, וכן מהעובדה שככל הידוע (לעולם אין אנו יודעים הכל) אין עדויות על התרחשויות נוספות.
מה יכול להביא למוגנות הילדים? נראה שצריך לפעול בשלוש חזיתות: ראשונה בהן היא להטמיע בהם את ההכרה שאסור לגעת בהם בלוא קבלת רשותם המפורשת והבעת רצונם. אני עצמי שואל נכדים לפני חיבוק אם מותר לחבק אותם, האם מותר לי להושיבם על הברכיים וכדו’ – גם כאשר הם צעירים מאוד מאוד. שניה בהן היא להסכים לעת עתה כי לא תהיה יוזמה של מגע פיזי בין אביך ובין הילדים – כגון הושבה על הברכיים. ושלישית בהן היא לתבוע כי לא יישארו לבד (הדבר כמובן תלוי בגיל שלהם).
נראה כי ההרכב של שלוש היסודות האלה הוא הדבר הנכון לעשות, גם מבחינה טיפולית, וגם מבחינה אתית, של שקלול ההיבטים השונים.
כל טוב
יובל שרלו
הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה בצהר
לקריאה נוספת:
כתיבת תגובה