תוכן העניינים
1. הצגת הנושא
התפתחות טכנולוגיות הבינה המלאכותית מאפשרת כיום ליצור ייצוגים דיגיטליים מדויקים של אנשים שנפטרו, כולל קול ודיבור, מראה והתנהגות. ייצוגים אלה יוצרים רושם כאילו מדובר בהתבטאות אמיתית ואותנטית של הנפטר, ומכאן מתעוררות שאלות מוסריות והלכתיות משמעותיות. נייר עמדה זה עוסק בהיבט האתי הכרוך בשימוש בטכנולוגיות אלו לייצוג דיגיטלי של נפטר, תוך בחינת גבולות המותר והאסור לפי ערכי התורה וההלכה.
2. הדילמה האתית וההלכתית
בסוגיה זו שני נימוקים עיקריים ומרכזיים לאסור:
א. הטעיית הציבור. גניבת דעת, הוא איסור חמור בתורה. גם כאשר אין כוונה להונות, עצם יצירת מצג שווא של דמות הנפטר כאילו היא פועלת ומדברת בהווה, עלולה להפר את יסוד האמת שהתורה מעמידה עליו את קיום העולם ("על הדין ועל האמת ועל השלום").
ב. שמירה על כבוד המת. אף לאחר מותו, ישנה דרישה לכבד את האדם ולהימנע מלפגוע בזכרו. טשטוש הגבול בין הנצחה חיובית לבין יצירה של דימוי כוזב שיכול לעוות את דמותו האמיתית של הנפטר בעיני החיים מהווה פגיעה בכבודו.
3. עמדת היהדות
3.1 ערך האמת מול צורכי שעה
ההלכה רואה בערך האמת עיקרון עליון, ואוסרת יצירת מצגי שווא. הרמב"ם מדגיש שאיסור גניבת דעת חל על כל אדם, גם על אדם שאינו יהודי. עם זאת, ישנה הכרה בכך שלפעמים קיימת מתיחות בין ערכים (כגון ערך האמת מול ערך השלום), ויש מקרים שבהם נדרש איזון דק בין שמירת האמת לבין שיקולים חברתיים אחרים.
3.2 האיסור לגנוב דעת וליצור מצג שווא
יצירת ייצוג דיגיטלי ללא גילוי ברור שהיא יצירה מלאכותית, מהווה גניבת דעת – גם אם נעשית בכוונות חיוביות, כמו חינוך או הנצחה. דרישה לשקיפות מלאה ואחריות עקבית ע"י יוצרי היצירה להבהרה שמדובר ביצירה טכנולוגית היא תנאי הכרחי למניעת האיסור.
3.3 שמירה על כבוד המת
ההלכה דורשת לשמור על כבוד האדם גם לאחר מותו. דיבור שלילי על נפטרים, הוצאת דיבתם, או פגיעה בזכרם – אסורים. ההלכה מחייבת לבקש מחילה ממי שפגענו בו גם לאחר מותו ואוסרת להוציא שם רע על הנפטרים. יצירת דמות דיגיטלית העלולה לעוות את דמות הנפטר, אף ללא כוונה שלילית, ועלולה להיחשב כפגיעה בכבודו ובמשפחתו.
3.4 הנצחה ודילמת "השכחת המת מן הלב" וגניבת דעת
החשש שהנפטר יישכח וזכרונו יאבד אינו שיקול הלכתי עצמאי ואינו דובר על גניבת דעת. יש לעודד פעולות הנצחה אמיתיות וראויות שתורמות להעברת מורשת הנפטר וזכרונו לדורות הבאים אך יש להבחין בין כך לבין פעולות שמדמות אותו כאילו הוא חי ופועל בעולם בהווה, שהן גניבת דעת.
4. הגבלות והמלצות
4.1 איסור מוחלט על הטעיה: יש להבטיח כי כל יצירה דיגיטלית המייצגת נפטר תהיה מלווה בגילוי ברור ומפורש לציבור על מהותה הטכנולוגית.
4.2 שמירה על כבוד הנפטר: אין להשתמש בדימויו הדיגיטלי של אדם באופן שעלול לפגוע בכבודו, לזלזל בו או לשנות את דמותו הציבורית כפי שהייתה בחייו.
4.3 הבחנה בין הנצחה למניפולציה: יש לעודד פרויקטים של הנצחה המכבדים את דמות הנפטר מבלי לדמות כאילו הוא ממשיך לדבר ולהביע עמדות חדשות.
4.4 אחריות מוסרית ומשפטית: יש לחייב את כל המשתמשים באמצעים דיגיטליים מסוג זה (לדוגמא: גורמי הפקה, עיתונאות חוקרת ומתעדת, במאים ותחקירנים וכיוצא באלו) בתקנים גבוהים והקפדה על גילוי נאות, שקיפות והגנה על כבוד הנפטרים.
5. סיכום ומסקנה
הנחת היסוד היא שעל פי ההלכה, אין להתיר יצירת מצגים דיגיטליים של נפטרים ללא גילוי ברור ומובהק שמדובר ביצירה טכנולוגית ויש להיזהר במיוחד שלא לפגוע בכבוד המת, בזיכרונו ובמשפחתו. השקיפות והאחריות הציבורית הן המפתח להתמודדות עם סוגיה אתית רגישה זו, והן נדרשות כחלק מהשמירה על הערכים המרכזיים של תורת ישראל – אמת, כבוד האדם וקדושת החיים.
הערה: סוגיית זכויות היוצרים על יצירה דיגיטלית שנוצרה לאחר פטירתו של אדם לא נידונה בנייר עמדה זה, מאחר שהיא חלק מדיון רחב יותר על עצם קיומן של זכויות יוצרים בתוצרי בינה מלאכותית וזהות הגורמים שייחשבו כיוצרים.
מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני צהר מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה. חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בליבון סוגיות אתיות מגוונות, וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.
