ייחודה של תודעת משה רבנו
ספר דברים הוא יצירתו של משה רבנו. כך נאמר מפורשות בפסוק הראשון של הפרשה: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן…" (דברים א, א). ואכן, לאורך הספר כולו לא הוזכר מטבע הלשון הידוע "וידבר ה' אל משה לאמור". עם זאת, ספר דברים אינו תורה שבעל פה, והוא חלק בלתי נפרד מהתורה שבכתב ומעמד זה הוענק לו בהוראת הקב"ה בעצמו (דברים לא, יט). לדוגמא, כשם שדברי פרעה הפכו לחלק מהתורה כיוון שהקב"ה ציווה על משה לכלול אותם בה – כך זכה ספר דברים כולו למעמד זה. זוהי מעלתו המיוחדת והבלעדית של משה רבנו, שרק הוא זכה שהתורה שעברה דרך תודעתו האנושית הפכה להיות תורת הא-לוהים ממש.
עיבוד מחדש והבדלים מהותיים
חלקים רבים בספר דברים הינם עיבוד מחדש לנאמר בארבעת הספרים הקודמים. בין אם מדובר בסיפורים היסטוריים שמסופרים מחדש, כמו פרשת המרגלים ומעמד הר סיני, ובין אם מדובר במצוות שמשה רבנו חוזר עליהן – אין הם מופיעים בצורה זהה להופעתם הקודמת. לדוגמא:
- פרשת המרגלים: בין הופעת פרשיית המרגלים בספר במדבר לבין הופעתה בספר דברים מצויים פערים משמעותיים – החל מהיוזם למהלך ("שלח לך" האלוהי מול "ותקרבו אלי כולכם" האנושי), דרך המשימה שהוטלה עליהם, ועד לתיאור הדיווח בחזרתם מהארץ.
- מצוות השמיטה: מצווה זו מופיעה בספר ויקרא בפירוט נרחב, ואילו בספר דברים הושמט דיני שמיטת קרקעות והובאו ההקשרים הממוניים בלבד.
מפגש של שמים וארץ
לפיכך, ספר דברים נושא עמו בשורה: הוא מלמד שישנה הופעה של תורה העוברת ומעובדת דרך אישיותו של האדם. משה רבנו אמנם היה האדם היחיד שדבריו קיבלו מעמד של תורה שבכתב, אך אירוע זה הופך למתווה דרך לדורות כולם. לימוד תורה מהווה במהותו מפגש ייחודי בין דבר ה' לבין האדם.
בתלמוד הירושלמי מופיע תיאור ייחודי של משה רבנו היורד מהר סיני עם לוחות הברית (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה):
אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה טפחים, והיה משה תפוש בטפחיים והקב"ה תפוש בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה – שלא ישברם משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו – ושיברם. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה…", "ולכל היד החזקה" – ייא שלמא על ידא דגברת עלי מינא.
זהו תיאור אלגורי עמוק ויסודי של תלמוד תורה: הדרמה הגדולה מתרחשת דווקא בשני הטפחים שבאמצע, המהווים את מרחב המפגש שבין התורה ומסירתה לאורך הדורות לבין האדם הלומד אותה בהווה. אחת ההשלכות המשמעותיות של עובדה זו היא האותנטיות הייחודית של כל לומד ולומד, והחשיבות של כל יחיד, שכן מה שמתרחש בעולמו הפנימי של לומד אחד – אינו מתרחש בעולמו של אחר.
אלגוריתם לעומת אותנטיות אנושית
מהי אפוא ההשלכה של מהפכת הבינה המלאכותית על המפגש הייחודי הזה הנדרש בעולמה של תורה?
אחד האתגרים המרכזיים שהטכנולוגיה מציבה בפנינו נוגע בדיוק בשאלת הייחודיות והיצירה האישית. ביסודו של דבר, הבינה המלאכותית מהווה אוסף סטטיסטי מעובד של הדרכים שבהן נלמדה והתפרשה התורה עד עתה. ככזו, היא מציגה בפני הלומד את פרי היצירה האנושית לאורך הדורות כולם, ויש בה עוצמה מבורכת וגדולה. כותב שורות אלו משתמש בה בהיקפים נרחבים כ"חברותא" מנגישת מידע – אך לעולם לא כאוטוריטה הלכתית או רוחנית.
הסכנה הגדולה הטמונה במכונה היא שהיא מעמעמת ומחלישה את הפוטנציאל לפריצת דרך מחשבתית חדשה. היא עלולה לפגוע באותנטיות ובכנות שבלימוד, ולמסמס את אותו מפגש אישי וחד-פעמי של הלומד עם הנלמד.
ניסוי מחשבתי מטריד
שערו בנפשכם מה היה קורה אילו משה רבנו היה מזין את ארבעת החומשים הקודמים לתוך מודל בינה מלאכותית ומבקש ממנו לכתוב את ספר דברים. יתרה מכך, נסו לעשות זאת כיום עם מודולי שפה מגוונים (כגון ג'ימיני, קלוד וכדומה). מיד תגלו את העובדה המטרידה המשקפת את מגבלות הכלי: לא זו בלבד שתקבלו ספר דברים שונה לחלוטין מהמקור של משה רבנו, שהוא כאמור מקור א-לוהי, אלא שכל אחד מהסוכנים יציע ספר אחר, בהתאם לאלגוריתם שהוא פועל לפיו ולאור המדיניות הערכית של יוצריו.
לגבי ספר דברים עצמו, שהפך לחלק בלתי נפרד מהתורה, ניסוי זה הוא כמובן חסר משמעות. אולם, תוצאות הניסוי הזה מדגימות היטב את ההבדל התהומי שבין עיבוד נתונים יבש לבין לומד בשר ודם. ניסוי זה מדגיש את היעדר היצירתיות של המכונה ואת החשיבות הקריטית של תורה חיה – תורה המשלבת מחויבות עמוקה למסורת ונאמנות לה (שאותה הבינה המלאכותית יכולה לספק ביעילות), יחד עם התחדשות מופלאה ואנושית (שאותה הבינה מלאכותית לא תספק לעולם).
להשתמש בבינה – בתבונה
מה אנו למדים מכך לעתיד? גם האקדמיה והמדע מתלבטים כיום בעתיד האנושות ובאפשרויות השימוש בבינה מלאכותית: האם היא מקטינה את הסיכוי לפריצות דרך מחקריות חדשות ומקבעת חשיבה קיימת או מאפשרת קפיצה קדימה. מוקדם עדיין להכריע בדבר באופן מוחלט, אולם חוקרים רבים טוענים כי כבר כעת ניתן לראות השפעות בעייתיות בתחום זה.
הדבר נכון ומדויק אפוא גם עבור העולם התורני והרוחני: כמו בכל נושא אחר במרחב המודרני – האתגר הגדול הניצב לפתחנו הוא לדעת להשתמש בבינה – בתבונה.
