צלם א-לוהים מול 'הקופסה השחורה': מותר האדם בעידן האלגוריתם
במלאת 250 שנות עצמאות לארצות הברית, ראוי לעיין במילותיה המכוננות בהצהרת העצמאות האמריקאית:
"We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness."
מילים מרשימות אלו, המשרטטות את חירות המערב, יונקות ישירות מהתנ"ך. הרעיון כי כל בני האדם נבראו בצלם א-לוהים – הרבה לפני ההבחנה בין עמים ומעמדות – ניצב בפתח ספר בראשית ומהדהדת לכל אורך התורה, כבאיסור הרצח המנוסח בדור נח: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו).
ביטוי חברתי מופלא לכך מופיע בספר איוב: בעיצומו של ויכוח קיומי, מוכיח איוב כי נהג בצדק וביושר עם עבדיו ושפחותיו, דווקא בעידן שבו מוסד העבדות היה חלק בלתי נפרד מתרבות העולם: "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי… הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד" (איוב לא, יג). זיקה תנ"כית זו מצויה גם בחוקה האמריקאית; התיקון ה-14, האוסר שלילת חיים, חירות או רכוש ללא הליך משפטי נאות, משקף ישירות את השוויון המקראי "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד, כב).
שבירת הפרדיגמה: האתגר הקוגניטיבי והקיומי
האם מהפכת הבינה המלאכותית מאיימת על עקרונות תשתית אלו?
נראה כי הטכנולוגיה הזו מציבה בפנינו אתגר חסר תקדים. לראשונה בהיסטוריה אנו ניצבים מול מערכת מלאכותית העולה על האדם בלב-לבו של "מותר האדם" – החשיבה והשכל. אין זו עוד מכונה פאסיבית הממלאת פקודות קשיחות, אלא מערכת לומדת, מנתחת מאגרי מידע עצומים ומייצרת תפוקות המותירות את התבונה האנושית מאחור. מציאות זו מטלטלת את תפיסתנו העצמית – אם בעבר, אל מול איתני הטבע הכבירים, התנחמנו בהיותנו "נזר הבריאה" בזכות שכלנו, הרי שכעת ביטחון זה מתערער מן היסוד.
טלטלה זו אינה מוגבלת ליכולת השכלית, אלא מחלחלת לכל תחומי החיים. היא משנה סדרי עולם במרחב היצרני ומאתגרת את האתוס של "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"; היא חודרת לקשרים הבין-אישיים, לשיח הרגשי ולעולמות התרפיה; והיא מציבה סימני שאלה מוסריים כבדים.
לראשונה אנו עומדים מול מציאות של "קופסה שחורה" – אלגוריתמים מורכבים כל כך, עד שיכולתנו לפענח את נתיב קבלת ההחלטות שלהם או לצפות פני עתיד הולכת ומצטמצמת.
בין אחריות מהותית ל'גולם' האלגוריתמי
קל לשקוע בתיאור הסכנות והשמעת אזהרות, אך המשימה האמיתית היא דרך ההתמודדות. במדינות רבות החלו להטמיע חוקים ונהלים לשימוש בבינה מלאכותית, אך אף שרגולציה וחקיקה הן מגבלות חיוניות, ההיסטוריה מוכיחה שכללים משפטיים לבדם אינם יכולים לעצב או לבלום את הקידמה. זירת ההתמודדות אינה יכולה להתמצות במגננה ונהלי שימוש "תקין", אלא בהעצמת ייחודו של האדם על פני המכונה המשוכללת ביותר.
כאן ראוי להשמיע שוב את קול האבות המייסדים של ארצות הברית ששאבו השראה מהתנ"ך ופעלו בשני מישורים מקבילים: החוקה – כלי רגולטורי ומשפטי המציב גבולות וסייגים, ובד בבד הצהרת העצמאות – מניפסט ערכי המגדיר את המצפן המצפוני של החברה.
בעולם שבו המכונה מתעצמת, חובתנו לזכור את האבחנה המוסרית וההלכתית היסודית: הבינה המלאכותית נותרת בגדר "גולם". היא נטולת נשמה, חסרה יראת הוראה, נעדרת מרקם קהילתי ואינה מסוגלת לשאת באחריות. התורה והנבואה מלמדות כי המאפיין המובהק של האדם הוא האחריות המהותית – הידיעה שאיננו יכולים לגלגל את הכרעותינו אל המכונה ולהתנער מתוצאותיהן.
שעתה של הרוח האנושית
זוהי שעתם של מנהיגי הרוח, האמונה והמוסר, שעליהם מוטלת החובה לבצר את ייחודו של צלם הא-לוהים שבאדם. במקום לנהל מלחמת חורמה אבודה בטכנולוגיה וקידמה, עלינו לרתום אותה כ"חברותא" – כלי עזר המאתגר ומפרה את המחשבה, מעצים את העשיה האנושית ופותח אפשרויות, אך לעולם אינו מחליף את עומק ההכרעה המצפונית.
חובתנו להפנות את זרקור החינוך והתרבות אל המחוזות שבהם האלגוריתם לעולם לא יוכל לדרוך: עולם האינטואיציה, הדמיון היוצר, כוח הרצון החופשי, החמלה, הסולידריות והמצפון המוסרי. ערכים אלו אינם ניתנים לשִכְתוּב בקוד, שכן הם נובעים מההכרה העמוקה באדם כשליח הבורא עלי אדמות. הרוח האנושית הגדולה היא שתפלס את הנתיב לממש את ייעודנו גם בעולם שבו המכונה נדמית כגוברת על יוצרה – שכן בסופו של דבר, המכונה נבראה בצלם האדם, אך האדם נברא בצלם א-לוהים.
