האם יש לתורת ישראל מה לתרום לסוגיה המעסיקה היום את כל עולם ה AI? האם החשש מפני פעילות עצמאית ובלתי נשלטת של הסוכנים השונים, והנחילים העלולים לתקוף את כל מה שזז ולפעול לאור שיפוט המכונה עצמה קשורה בצורה זו או אחרת לתורת ישראל ?
לפני התמודדות עם שאלה זו אני מבקש לשהות רגע כדי לתת את הדעת עליה עצמה. מאמרים רבים נכתבים ב״ה בתקופה האחרונה על מפגש הבינה המלאכותית עם היהדות. כדאי לעיין בהם, כי אכן מקומה של הבינה המלאכותית הוא אחד השאלות שמכריעות את גורל חיינו (היא לא היחידה!), ודברים חכמים רבים נכתבים על כך. אחד המאפיינים שלהם הוא שרוב המאמרים עוסקים בהיבט אחד של המפגש הזה, והוא ההשפעה של הבינה המלאכותית על היהדות. סוגיות כמו האם ניתן לסמוך על פסקי הלכה של הבינה המלאכותית נידונות בהיקפים עצומים, וגם אנחנו כתבנו על כך לא מעט; מהי ההשפעה של הבינה המלאכותית על תלמוד תורה, והרעיון היסודי של חברותא ולא אוטוריטה; הבינה המלאכותית כמעצבת מחדש את הפעילות בשבת, השגחת כשרות; ועוד נושאים ההולכים ומתפתחים בהקשר זה.
אולם לא פחות מכך, אנו צריכים לעסוק בתנועה לכיוון ההפוך: מהי תרומת היהדות להתמודדות עם אתגרי הבינה המלאכותית, הן על ידי ניצול משאביה לצדדים היותר טובים, ובעיקר על ידי בחינה כיצד מתמודדים עם סכנותיה בהיקפים הרבים והמגוונים שלהן: למן סכנות המערכות הגדולות ושליטת הבינה המלאכותית, דרך ההשלכות הגדולות על שווקי העבודה והתרבות, ועד ההשפעות הקשות שיש להן בני אדם פרטיים, למן משמעות החיים ועד איבוד כישורים אנושיים בעקבות השימוש המוגבר בה.
גם בתחום זה נאמרו דברי מוסר כלליים, ולא זו בלבד אלא שנכתבו מאמרים שונים, גם באתר של צהר, העוסקים בהיבטים מגוונים של הבינה המלאכותית, כגון איסורי גניבת דעת, הגדרה של האחריות (שעוד נשוב אליה פעמים רבות), איסורים המחייבים זהירות בגרימת נזק וכדו׳. האם יש ביד כל אלה לתרום דבר מה לדיון בדבר סכנת ההשתלטות של הבינה המלאכותית, עלינו בני האדם?
יש הטוענים כי אחת התרומות הגדולות של התורה היא ההרגעה. הרגעה זו לדבריהם אינה מצטמצמת בהענקת תחושה טובה, אלא היא מהווה גם ציווי: יש להתרחק מההיסטריהֿ, ומכוח זה יש להימנע מנקיטת צעדים חריפים היונקים מקריאה לא נכונה של עוצמת הסכנה. מדובר במקור רוחני ואמוני לתפיסת עולם שיונקת מהיחס המיוחד של התנ״ך לבני האדם. קשה למצוא ביטוי מרחיק לכת ביותר, כמו הגדרת האדם כצלם אלוהים. ההשוואה שבין בני אנוש ובין בורא עולם היא אחת התרומות הענקיות ביותר של מחשבת היהדות לעולם כולו. לא זו בלבד, אלא שבספר תהילים פרק ח אנו קוראים ״ותחסרהו מעט מאלוהים, וכבוד והדר תעטרהו״, לאמור: בני האדם הם רק מעט פחות מאלוהים, והם אנשי ההוד וההדר. משנתו של הרב סולובייצי׳ק מהדהדת את הרעיון הזה בהיקפים עצומים. בשל העובדה הזו, יש הטוענים, התורה עצמה מכתירה את האדם לעולם מעל כל הבריאה, כולל המכונות, ועל כן – עמדה יהודית מבטיחה למעשה כי לעולם לא תגבר המכונה על בני האדם.
אני מאמין באמונה שלמה בראיית האדם כדמות צלם אלוהים, ואף כתבתי על כך ספר שלם, שתורגם גם לאנגלית: In his image. אולם, אני בספק האם זו הבשורה שיכולה להרגיע את האנושות, וזאת משתי סיבות: ראשונה בהן היא העובדה שזה מעין פרדוקס, שהרי אם האדם נברא בצלם אלוהים הוא יכול גם להביא להשמדתו שלו עצמו, בדיוק כמו שהקב״ה עשה. אפשר שהוא העליון על פני כל הבריאה, אבל עליונותו זו מאפשרת לו גם להביא אסון לעולם. אנו טוענים טענה זו גם ביחס לאקולוגיה, ביחס לבריחת וירוס ממעבדה וכדו׳.
אבל יש עוד סיבה שאין בדברים כדי להרגיע, ולפיכך לצוות על הימנעות מפעולות דרסטיות. הבנה נניח שדברים אלה נכונים, ואכן סכנת ההשתלטות המוחלטת לא קיימת. אולם גם סכנת השתלטות חלקית היא אסון גדול, אין צורך לתאר את הקטסטרופה באופן מוחלט. אפשר רק לדמיין את מתקפת הסייבר שהבינה המלאכותית עלולה להביא מכוח איבוד שליטה עליה, ולהבין אילו השלכות תהיינה על העולם במצב זה. חשוב אפוא אכן להזכיר לנו כל הזמן שנבראנו בצלם אלוהים, ושאנחנו מופקדים על העולם ואחראים לו, אבל לא טוב יהיה אם נצמצם את תרומת היהדות רק לסוגיית עוצמת הסכנה. בטורים הבאין אטען שיש בידינו לתרום יותר מכך.
