ההלכה קבעה באופן חד משמעי כי את תהליך הגירושין מבצע האיש: “וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה”.
ברם, ההלכה לא התירה לנצל אותה לעשיית מעשה עוולה. היא אינה מעניקה כוח לנבלים.

במשך הדורות – סגרו חכמים את כל הפרצות. הם קבעו כי האיש לא יוכל לגרש בעל כורחו. זהו אחד החרמים של רבינו גרשום. והם גם קבעו כי האיש המסרב לגרש עד שיאמר ‘רוצה אני’ (רמב״ם), ויופעלו כנגדו סנקציות (הרחקות רבינו תם). כמובן שדינים אלה אינם מעניקים כל סמכות לאישה להיות הנבל במשבר הנישואין לקראת גירושין.

מה תפקיד בתי הדין? בתי הדין אינם מאפשרים למי מבני הזוג לעשות מעשה עוולה בשם ההלכה; בתי הדין צריכים לעודד הסכמי קדם נישואין, ראויים הלכתית, כדי שבני הזוג לא יגיעו למאבקים מיותרים ביניהם; בתי הדין רואים לנגד עיניהם את קדושת הנישואין, ואת ההכרה כי כל החמרה לא הכרחית מבחינה הלכתית – מביאה לחילול קדושה זו, ולאפשרות ממזרות חס ושלום.

ובהירתמות של כולם נבנה בית ישראל, כשהנישואין והמשכם הם מבחירה טובה של בני הזוג, ולא בית כלא.
ובעיקר, ההלכה לא מתירה לעשות בשמה מעשי עוול. 

פיקודי ה׳ ישרים – משמחי לב.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.