"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם…" – מה נדרש כדי שדברי אליהו הנביא יפלו על אוזן קשבת ועל לב נכון ? תשובה לשאלה זו מחייבת לפתוח ראשית בביאור הציפייה שלנו: מה משמעות השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם?
רבינו הכהן הגדול מאחיו, הרב קוק זצ"ל, ציטט פסוק זה פעמים רבות. "לב אבות" התבאר במשנתו כביטוי לתפישות הרוחניות של הישוב הישן, הנאמנים למסורת, לשמרנות, לתפישות שקיימו את עם ישראל לאורך ימי הגלות, ולתקנות וחרמות שהתקבלו על ידי גדולי ישראל לאורך הדורות; "לב בנים" התבאר במשנתו כביטוי לתפישות הרוחניות של דור החלוצים, אנשי העלייה השנייה, שקראו למהפכה, לעבודה עברית, להתנחלות בארץ, לעז החיים הטבעיים, ולהתחדשות מתמדת. הראי"ה ראה חשיבות עליונה ותנאי לבואו של "יום ה' הגדול והנורא" בהשבת לב אלה על לב אלה, ואת תפקידו של אליהו הנביא בקידום יצירת הגשר הזה.
הוא חזה בברכה שתצמח אם אכן הדבר יקרה. אם אנשי הישוב הישן יראו בטוב את ההתחדשות ואת משמעות השיבה לארץ והבשורות הלאומיות החדשות, ואם אנשי הישוב החדש יראו בטוב את מסורת ישראל ואת הנאמנות לדבר ה' – תצמח גאולה עליונה ומשיבת נפש, שתתברך מהצדדים כולם, ותנהיר באופן בהיר את הבשורה הגדולה של הקיום היהודי בארצו. הוא ציפה כי כשייפתח הקשר שבין העולמות השונים תעצים התחדשות התחייה את הזיקה העמוקה למסורת, והמסורת עצמה תכונן התחדשות שתאיר את עם ישראל באור גדול. למותר לציין כי החזון הגדול לא התגשם, והשבת הלב עדיין לא התרחשה.
סיבות רבות יש לכך, אולם נראה כי שני תנאים יסודיים כלל לא התקיימו. ראשון שבהם הוא הרצון. כל עוד אין רצון מכל הצדדים ליצור את היצירה המשותפת והמיוחדת הזו – לא ניתן כלל לדבר על תוכנה, על דרכיה, על מה יאומץ מדרך זו ומה יאומץ מדרך זו. כל עוד הרצון של כל צד הוא הפוך ועיקרו הוא לדבוק בדרכו באופן בלעדי, ולראות בצד השני מי שחזונו הוא להכחיד אותו ולהעדיף שהוא לא יהיה קיים כלל – אין כל סיכוי להשבת לב אבות על בנים.
התנאי השני, שהוא שורשו של הראשון, הוא התייחסות באמון. לא ניתן לצפות לקשר עמוק בין צדדים כאשר שולטת אווירה של חשדנות, ושל פסילה הדדית. הניסיון לתאר את הצד השני כאילו הוא בוגד, אוכל מוות, רוצה ברעת ישראל, שונא וכדומה, שהפך להיות שכיח בשיח הציבורי בישראל – הוא מחסום שלא זו בלבד שחוסם כל אפשרות לחצייתו, אלא שהוא עצמו סכנה גדולה מאוד גם בשעת חרום.
חזונו של הרב קוק, והציפייה כי תהיה השראה הדדית מכיוונים שונים – עדיין תקף וקיים. אמנם, ה"אבות" וה"בנים" שונים בצורה משמעותית, ויש עוד הרבה כיוונים הנמצאים בחברה הישראלית. גדלנו מאוד, התעשרנו מאוד בגוונים שונים, ובד בבד עם הברכה הגדולה שיש בכך נוצרו קרעים ובקעים קשים לגישור, שמאפשרים למבקשי רעתנו לחדור לתוכם, ומרחיקים עוד יותר את מה שיכול להיוולד מריבוי אמונות ודעות. אולם, כדי להשיב לב אבות רבים על לב בנים רבים אנו נדרשים לחדש את הרצון הגדול ואת הנכונות לפתוח בצעד הראשון ההכרחי: להכיר בכך שהאמת אינה נמצאת במקום אחד, ושגם צדדים אחרים בחברה הישראלית החולקים עלינו רוצים בטובתה, כמו שהדבר מוטל גם עליהם. במקום שבו ייוצרו יחסי אמון, גם במחיר סיכון מסוים לניצולם, שם עשויים לצמוח בשורות גדולות וטובות.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר "שבתון"
