שער ד' – הלכות יושר ולשון הרע בשידוכין

שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר (משלי י"ב, יט)

"שפת אמת תכון לעד" – תתבסס ותקיים; "ועד ארגיעה" –  למעט רגע הוא כלה והולך שהשקר אין לו רגלים (רש"י, שם).

שער זה עוסק בסוגיות והאתגרים ההלכתיים העולים בתהליכי ההיכרות והמפגשים. חשיבות מיוחדת יש לדבוק באמת בהליכי היכרות, ולבסס את דרכנו על היושר ועל האמת, שיבנו ויקיימו קשר אמיתי ויציב. את דברינו חילקנו לשני פרקים: הראשון עוסק בחובה הכללית להלך ביושר עם הזולת, ודן באיסורים שיש להישמר מפניהם בעת מסירת מידע על עצמנו או על אחרים במסגרת בירור ההתאמה הזוגית. הפרק השני מתמקד בהלכות לשון הרע סביב תהליך ההיכרות.

יושר בשידוכין

ההתקשרות וכריתת ברית הנישואין בין איש לאישה הן בעלות משמעויות רבות ונוגעות באחת ההכרעות המשמעותיות ביותר בחיים. לתהליך התקשרות בני הזוג ישנם שותפים רבים: הזוג המיועד, משפחותיהם, השדכנים והחברים. למרות חשיבותו של התהליך, יש לוודא שכל שלב נעשה באמת ובאמונה, והמטרה החשובה לא פוגעת ביושרה של הדרך.

מבחינה הלכתית, את הדיבור האסור והמותר בתהליך יצירת הקשר, אף שעוסק ביצירת ברית עמוקה, אפשר להשוות בצורה חלקית להלכות שנאמרו בענייני משא ומתן ולהלכות בנושאים נוספים.

אנו נדון בדברים הנוגעים לבני הזוג עצמם, בדברים שבין בני הזוג לחבריהם ומשפחותיהם וכן בשאלות העולות ביחס למותר והאסור ל"שדכנים", כלומר אלו שעוסקים בהיכרות בין בני זוג, בין אם זה מקצועם ובין אם מדובר באדם שבאופן חד־פעמי הכיר בין שני חברים.

הדיון בשאלות המותר והאסור לומר במפגשים אלו וסביב להם הוא מורכב, ולעיתים שנוי במחלוקת. ננסה להכריע למעשה בבעיות העולות מן השטח בנושאים אלו.

ממקורות רבים עולה שאסור לשנות מן האמת, במיוחד כשעלולה להיגרם בכך פגיעה לאחר – אם מצד איסור הלכתי ואם מצד פגם מוסרי. וכן יש לדעת שנזק ההסתרה גדול מתועלתה. נביא כאן את המקורות העיקריים לכך:

1. גנבת דעת

מערכת יחסים כנה, עם תקשורת ישרה, היא הבסיס לכל קשר אנושי. לכן איסור גנבת הדעת זהו כלל גדול בכל תקשורת שבין אדם לחברו, עד שאמרו חכמים: "שבעה גנבים הם, הראשון שבגנבים – גונב דעת הבריות".¹הרמב"ם הביא איסור זה גם בהלכות דעות וגם בהלכות מכירה.² חז"ל הדגימו איסור זה בעושה את עצמו כאילו נותן דבר יקר לחברו, אך מתחמק מכך; וכן במציג את סחורתו מושלמת והיא אינה כזו. ובין הדוגמאות לכך: "לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה". דוגמאות אלו הובאו בטור ובשולחן ערוך.³

רבנו יונה כתב בשערי תשובה (שער ג, קפד): "אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אסור לגנוב דעת הבריות. והנה החטא הזה חמור אצל חכמי ישראל יותר מגזל… ונתחייבנו על גדרי האמת כי הוא מיסודי הנפש".

בפגישות היכרות, מלבד ההנחיה הכללית של איסור "גנבת דעת", מתעצמת הדוגמה של המוכר המציג את סחורתו כשווה יותר משוויה האמיתי. ומדוגמת הגמרא והפוסקים על מכירת הסנדל עולה שהדבר אמור לא רק על הטעיה מפורשת בדברי שקר, אלא גם על הטעיה בהסתרת האמת.⁴

2. אונאה

המילה "אונאה" בהלכה אינה זהה עם הגדרתה בעברית המודרנית, ופירושה בהלכה גרימת צער לאדם. איסור זה נחלק לפגיעה ממונית באדם ("אונאת ממון"), ופגיעה בנפש אדם בדיבור בלבד ("אונאת דברים").⁵

אונאת ממון כוללת גם הטעיה בשווי הסחורה שמוכר לחברו,⁶ואפשר לדמות הלכה זו להטעיה או הסתרה בדברי שידוכין.⁷

אך עיקר דברינו הוא על אונאת דברים. זהו איסור תורה הנלמד מהפסוק "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כ"ה, יז), ואמרו עליו חכמים: "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון".⁸

חז"ל נתנו דוגמה לכך: "אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים".⁹

ובבואנו ליישם זאת בפגישות שידוכין, יש לשים לב שעלולים לעבור על איסור זה בכל אמירה שיש בה כדי לפגוע בצד השני. ואף השדכן עלול להיכשל באמירה שיש בה כדי לפגוע. הדוגמה שהבאנו על האיסור לומר "זכור מעשיך הראשונים" ממחישה את מורכבות השיח: הלוא כל בירור על המיועד הוא זכירת מעשיו הראשונים.

3. "מדבר שקר תרחק"

ההרחקה מהשקר היא מהערכים היסודיים ביהדות. חותמו של הקב"ה הוא אמת, ועל האמת מושתת העולם. ¹⁰ועל כן כל ירא ה' מצוּוה להתרחק מהשקר.¹¹

גם בעולם השידוכין יש להקפיד על אמירת האמת, ועל ההרחקה מהשקר. ונדגים זאת בשתי נקודות חשובות:¹²

א. אסור לשקר גם אם לא ייגרם נזק.¹³ כך שבשיחה בין בני זוג עתידיים אין לומר דברים שאינם אמת, אף אם לא ייגרם בכך נזק. גם השדכן צריך להיזהר ולהתרחק מדבר שקר, אף אם הדבר לא נועד אלא להביא לכדי מפגש בין בני הזוג וכיו"ב, ואף אם להערכתו דבריו לא יגרמו לשום נזק.

ב. גם שתיקה יכולה להיחשב לדבר שקר. כך למדו ראשונים מדברי הגמרא לגבי השותק בשעה שנעשה עוול בדין: "מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחוב לעשיר, מנין שלא ישתוק? תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק".¹⁴ לכן הסתרת מידע, הן על ידי בני הזוג והן על ידי השדכן – אפשר שיש בה משום "מדבר שקר תרחק".

4. "לפני עִוֵּר לא תתן מכשֹׁל"

את האיסור "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא י"ט, יד) הרחיבו חכמים לכל הנוגע להטעיית הזולת, ואמרו: "לפני סומא בדבר… היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו".¹⁵

כך שהמטעה את חברו עלול לעבור על האיסור "לפני עור".

לענייננו הדברים אמורים בעיקר לשדכנים ולכל מי שמייעצים לבני הזוג, שלא לתת עצה שאינה הוגנת. הביטוי "עצה הוגנת" אינו אובייקטיבי, וצריך לבחון בזהירות מהי העצה ה"הוגנת" לכל אדם ואדם.

הלכות לשון הרע בשידוכין

כדי שנוכל להימנע מאיסור לשון הרע במפגשים בין בני זוג, בבירורי בני הזוג ובשיחות השידוכין, עלינו להכיר את עיקרי הלכות לשון הרע.

במקום אחר הארכנו בעצם חשיבות ההימנעות מלשון הרע וכן בבסיס הלכותיה.¹⁶ די שנזכיר את דברי הרמב"ם: "אמרו חכמים: שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם…".¹⁷ לכן אנו מביאים כאן רק תמצית קצרה של עיקרי ההלכות והשלכתן האפשרית על ענייני השידוכין.

1. מהו לשון הרע?

הפוסקים מנו ארבעה סוגי דיבורים הנחשבים כלשון הרע:¹⁸

• רכילות – המפיץ ברבים שמועה על חברו.
• לשון הרע – "המספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת".¹⁹
• מוציא שם רע – האומר שקר על חברו.
• אבק לשון הרע – כל אמירה המביאה לגנאי על חברו, אפילו בצורה עקיפה.

לעניין השידוכין: הרכילות היא מהחששות הגדולים בעבודתו של השדכן, ועליו להיזהר שלא להפיץ שמועות על המועמדים.

הקטגוריה השנייה היא המאתגרת ביותר בנושא זה, שהרי איננו רוצים להסתיר מבני הזוג את האמת על המיועד להם, כולל דברים הנחשבים גנות. לכן נבאר בהמשך מקרים שבהם מותר לאדם לספר בגנות חברו, ובראשם ההיתר "לברר בשביל תועלת" (כלשון החפץ־חיים).²⁰

אולם גם אז, על הצדדים להיזהר ולדבוק באמת, כדי שלא להגיע לידי הוצאת שם רע.

2. דברים שאין בהם גנות

במאמרנו שם הבאנו שנחלקו הפוסקים האם בכלל האיסור גם דברים שאין בהם גנות. החפץ־חיים הקל בכך, וכתב בפתיחה לדיני רכילות שהאיסור הוא רק כשעל ידי הדיבור גורם "להכניס שנאה בלבו (של השומע) על אותו פלוני". ומהמחמירים הבאנו את הר"ש גנצפריד, שכתב בקיצור שולחן ערוך (ל, א) שרכיל הוא "אף על פי שהוא אמת, וגם אין בו גנות".

במחלוקת זו נראה שאפשר לצרף את דעת המקילים שלא מדובר בשיחה סתמית, אלא שיחה שנועדה לצורך שידוך, ובהסתמכות על דברי החפץ־חיים, להרחיב את ההיתר לדבר על חברו לתועלת.

3. האיסור הוא גם ללא גרימת נזק

החפץ־חיים כתב (ג', ו): "ודע, שאפילו לא בא עלי ידי הסיפור לשון הרע שום רעה לאיש ההוא, כגון שלא קבלו השומעים את דבריו, בכל זאת נחשב לשון הרע וצריך כפרה. ויותר מזה, אפילו אם הוא משער מלכתחילה שלא יבוא רעה למסופר מסיפורו, בכל זאת אסור לו לספר בגנותו".

לכן כל עוד אין מספר על הזולת לתועלת, האיסור עומד בעינו גם אם להערכת המספר אין בדבריו להזיק לו.

4. הכול לפי האדם

החפץ־חיים כתב (ה', ו): "ודע עוד כלל פשוט בדיני לשון הרע, שתלוי על מי מספר את הלשון הרע. יש דברים שאם מספרים על אדם אחד שבח הוא, ועל אדם אחר גנאי הוא".

כך למשל אם נספר על בחור שהוא מרבה לעסוק בספורט, הדבר יכול להיחשב כשבח בהקשרים מסוימים, אך להיחשב גנאי אם למשל מדובר בבחור ישיבה ונרמז בכך שאינו לומד במשך כל שעות הלימוד או שאינו לומד כראוי.

5. האיסור לספר לאדם אחד

אין היתר לספר לשון הרע "בסוד" או לספר לאדם אחד ולומר לו שלא יספר לאחרים.

לכן גם בשיחות אישיות בין בני הזוג המיועדים יש להקפיד על כך.²¹

6. ההיתר "לתועלת"

כפי שהבאנו למעלה, הותרה לשון הרע מהסוג השני ("המספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת") לצורך תועלתו של השומע. ודוגמה עיקרית לכך היא בבירורי השידוכין.²²

הדברים אמורים הן על משדכים מקצועיים והן על העוסקים בכך עבור בן משפחה או חבר.

כאשר מדובר במידע חיוני לצורך הנישואין – מותר, ואולי אף חובה, לשתף בו את מי שהדברים נוגעים לו.

אך גם כאשר הדברים נאמרים לתועלת, יש בכך כמה הגבלות:

א. כוונתם של השואל ושל העונה היא לשם שמיים ולתועלת השידוך.

ב. ליידע את האדם שאיתו מדברים שמדובר בהקשר מותר: "צריך להודיע למי ששואל ממנו, שמברר בשביל תועלת. כדי שלא להכשיל אותו בלשון הרע" (שם).²³

ג. ההיתר הוא מידתי, וחובה להקפיד בו על הדיוק: "אך מאוד צריך להיזהר שכשמספר לתועלת, לא יגזים בענין הגנות" (שם). ובכלל זה גם הבחנה בין עובדות לפרשנות.

ד. יש להימנע מהשגת המידע במקום שבו קיים סיכוי שהמידע מוטה ומטעה: "צריך ליזהר מאד שלא ידרוש את מהותו ועניינו אצל מי שהוא משער שהוא שונאו" (שם בהערה).

ה. להימנע מנזק אגבי: לא יספר גנות על אדם, אפילו לתועלת, אם לאותו אדם עלול להיות נזק מכך בנושא אחר. למשל: לא יספר לצורך נישואין על מישהו שהוא אינו עומד בדיבורו, אם המועמד עלול להפסיד מכך מבחינה כלכלית.²⁴

7. "דאגה בלב איש – ישיחנה"

במאמר על לשון הרע בין איש לאשתו ²⁵ דנו באריכות בתנאי לשון הרע בשיחה המתקיימת לצורך הפגת המועקה בלב האומר ולצורך חיזוק הקשר בין איש לאשתו.

אפשר ומעט מהדברים שכתבנו שם נכון גם בשיחות נפש המתקיימות בין איש ואישה הבודקים את התאמתם העתידית לצורך הקמת בית בישראל. ובמסגרת המגבלות שפירטנו שם, אפשר שיש לכך מקום גם בזוג הנמצא בשלב מתקדם של בניית הקשר. אולם גם כאן יש להקפיד על ענייניות, דיוק ועין טובה.

לפרק הבא >>

צהר לשידוכין – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים >>

---