כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כ"ז, יט).
"כמים" – הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך; "כן לב האדם לאדם" – חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא מראה לו פנים (רש"י, שם).
כמו שהמים משקפים את הפנים – כך גם הלב משתקף בלב הזולת. תקופת ההיכרות מזמנת רגעים שבהם האדם נדרש להביא את עצמו בפשטות, בכנות, בהקשבה וראיית האחר.
שער זה עוסק בסוגיות ההלכתיות והמוסריות העולות במהלך תקופת ההיכרות והמפגשים, ובה שאלות מורכבות: משיתוף מידע והסתרתו, הגינות בזמן המפגשים, התייעצות עם אחרים, וכיצד לסיים קשר בכבוד. השער מספק עקרונות הלכתיים לניהול סוגיות אלו, במטרה לסייע לבני הזוג לצלוח את תקופת ההיכרות בצורה שתכבד את שניהם ותשרת את המטרה של בניית קשר אמיתי וכן.
1. אמירת האמת מול הסתרתה
בשער "יושר בשידוכין" אנו מפרטים את גבולות איסורי "גנבת דעת", "אונאת דברים", "מדבר שקר תרחק" ו"לפני עיוור". באופן כללי אפשר לומר, שאין לומר בפגישות דבר שאינו אמת. ואולם, לא פעם, מתעוררת שאלה האם מותר להימנע מאמירת כל האמת, ולהסתיר פרטי מידע שאפשר שהם חשובים לבן הזוג.
אין להסתיר מבן הזוג מידע משמעותי. אפשר שיהיו חילוקי דעות בשאלה מהו מידע משמעותי, אבל ודאי שנכללים בכך: פגמים ביכולת להרות ולהוליד ילדים;1אתגרי גוף ונפש שיכולים להשפיע על התפקוד או על חיי הנישואין; עבר פלילי; פגיעה מינית שהותירה צלקות נפשיות.
לא חייבים לספר את כל הפרטים מיד בתחילת הקשר. אפשר בפגישות הראשונות לעסוק בבניית הקשר ובהיכרות המושתתת על הטוב והיפה שבכל אחד, ורק כשהקשר מתחיל להעמיק לפרט גם את האתגרים והפגמים.2
במקרים שבהם הבעיה מוטלת בספק (כגון בעיית פוריות הקיימת במשפחה ולא ידוע אם הבעיה קיימת גם אצל המועמדת) השאלה מורכבת יותר, וגם כאן, צריך בעדינות לשתף את בן הזוג בכל החששות, הקשיים והאתגרים לאחר השלב הראשוני של הפגישות.3
2. פגישה עם מספר אנשים בו־זמנית
יש להימנע מלהיפגש עם שני מועמדים במקביל,4 וזו מידה שאינה הגונה, שהלוא "מה ששנוא עליך – לא תעשה לחברך".5 נוסף לכך, הדבר חוסם את היכולת להיפתח באמת ולבנות את הקשר בזמן המפגשים.
אולם לעיתים סירוב להצעה עלול לגרום לעוגמת נפש רבה, במיוחד למי שאין הרבה הצעות, וכעת מונחות לפניו שתי הצעות שידוכין.6 גם במקרה זה יש לפעול במידת האמת, ולא לצאת במקביל. במקרה שבו נוצרת התנגשות לא מכוונת בין מחויבות לשני מועמדים, אם מדובר במקרה קיצוני שבו לאחד המועמדים יש הצעות ספורות בלבד, יש לפעול ככל האפשר על פי מידת האמת.
3. ייפוי הגוף לקראת המפגש
ייפוי הגוף לצורך המפגש מותר לגמרי, ואף ייפוי רב מכפי שעושים ביום יום. ישנם אף פוסקים שהתירו לגברים לצורך פגישות פעולות שאסרו לצרכים אחרים, כגון צביעת שערות לבנות.7
אולם יש להיזהר שלא להגזים בכך כדי שלא להגיע להונאה ולמקח טעות. לאחר המפגש הראשון או השני נכון שלא לשנות את המראה החיצוני באופן שאינו מקובל אצל אותו אדם, והוא עושה זאת רק לצורך המפגש.
יש להעיר שעניין המראה החיצוני מטריד בדרך כלל את האדם עצמו הרבה יותר מאשר את זולתו, וראוי לא להיות תלויים מדי במראה החיצוני, לא שלנו ולא של הזולת.
4. הנהגות ראויות במהלך המפגש
תיאומים והתנהגות במפגש
הכללים הידועים בהלכה של "דרך ארץ קדמה לתורה"8 ו"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"9 נכונים שבעתיים במפגשים אלו, שעלולים בתחילתם להיות מאתגרים. הדברים מופנים בעיקר לבחורים צעירים, שרגילים לחברה גברית, ולא תמיד יודעים כיצד להתנהג בפגישות מעין אלו.
אין בכך כללים ברורים, ו"הכל כמנהג המדינה",10 אך חשובה הכנה ומודעות לפרטי המפגש. בדבר שאלות כמו לבוש המכבד את בן הזוג, מקומות המפגשים, סידורי הגעה, שעה רצויה לסיום וכיו"ב, ההמלצה היא להתייעץ מראש עם בעל ניסיון ולהגיע מוכנים.
מי משלם עבור המפגש?
גם בשאלה זו הכלל הוא, כפי שאמרנו למעלה, "הכל כמנהג המדינה". ודומה שהכלל הרגיל בכך הוא שהגבר משלם את כל הסכום במפגש הראשון, ויש שנוהגים כך בכמה מפגשים ראשונים. אולם יש להעיר שגם כאן, כמו בכל היבטי המפגש, יש מקום של התחשבות ושל הפעלת שיקול דעת והיגיון בריא. במקרה שבו למשל הגבר אינו עובד והאישה משתכרת יפה, ראוי להגיע להסכמה שהזוג חורג מהנוהג שבו הגבר משלם את כל הסכום.
אם אחד מהצדדים משלם את כל עלות המפגש נראה שבקשה לשבת במקום יקר מהמקובל, או אף הזמנת מנה יקרה בצורה חריגה מהמקובל, היא בבחינת "סעודה שאינה מספקת את בעליה",11 או כפייה להעניק מתנה שלא ברצון חופשי, ויש לגלות רגישות לדבר.
ליווי בחזרה הביתה
היבט אחד שבו יש הנחיה ברורה הוא החזרה הביתה. על הבחור לכל הפחות לוודא שיש לבת הזוג דרך להגיע לביתה בבטחה, ו"חמירא סכנתא מאיסורא".12
סיום המפגש
גם אם אחד הצדדים מבין בתחילת המפגש שמבחינתו אין טעם להמשיך את המפגש – אין לסיים את המפגש בצורה חטופה שעלולה לפגוע בצד האחר. כל התנהגות פוגענית היא בדרך כלל בגדר "אונאת דברים". 13
5. איסור ייחוד
לא כאן המקום לפרט את הלכות ייחוד, אולם יש להעיר את תשומת לב היוצאים לפגישות לאיסורים אלו, במיוחד כשלעיתים זה להם המפגש הישיר הראשון עם בן המין השני. ההלכה אוסרת כל מפגש במקום סגור בין בני הזוג, וגם על מקומות פתוחים ומבודדים יש לעיתים מגבלות. ו"החכם עיניו בראשו" להקפיד מראש שלא להיפגש במקום שיש בו חשש ייחוד.14
6. שיתוף בן הזוג בתחושות מהמפגש
כשצד אחד שמח במפגש שהיה והצד השני פחות, לפעמים נשאלת השאלה כיצד יש להגיב לשאלה כמו "היה לי נחמד מאוד, ואיך היה לך?".
יסוד הדברים הוא לומר את האמת, גם בשל החובה ההלכתית לעשות כך, שהיא חלק מאיסור "גנבת דעת",15 וגם בשל העובדה שבסופו של דבר, אמירת האמת היא הדבר הנכון יותר לטווח הארוך. אולם יש למצוא דרך לעשות זאת מבלי לפגוע בשל סיבות רבות, כמו: איסור אונאת דברים;16 "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד. ומותר אף לומר דברים שיש בהם שינוי מסוים מהאמת, כדי שלא לפגוע בצד השני.17
7. רשות וחיוב שיתוף ההורים
שיתוף ההורים בעצם המפגש ובנעשה בו הוא סוגיה רגישה מאוד, שכן מדובר במשולש – ההורים, ושני בני הזוג, ואפשר שעמדת כל אחד מהם שונה. אין חובה לשתף את ההורים בדברים האישיים העוברים עלינו, והדבר אינו בכלל מצוות "כיבוד הורים". אולם עד גבולות מסוימים הדבר נכלל בדרך הארץ הטבעית של העולם, במיוחד אם מדובר על מי שגר אצל הוריו או מי שרגיל לשתפם בדרך כלל, וכאמור לעיל – עצתם עשויה להיות מבורכת. לכן יש לנהוג בכך בחוכמה ובמידה הרצויה. אולם כאמור, לעיתים הדבר עלול להפריע לבן הזוג עימו נפגשים. והטוב ביותר הוא שבני הזוג הנפגשים יגדירו מראש את הכללים בדבר.
8. עד כמה מותר לשתף משפחה וחברים?
הלכות לשון הרע התבארו בפרק נפרד,18 ויש להקפיד עליהן גם בעת שאנו משוחחים עם חבר או בן משפחה על מה שעברנו במהלך פגישות ההיכרות. לעיתים עולים במפגשים אלו דברים אישיים ופרטיים שאין שום היתר לשתפם. ראינו שם שהאיסור חל גם בדברים שהם אמת, וגם אם אין בסיפורם נזק. לכן יש להקפיד שלא לשתף בדברים אישיים של מי שנפגשנו איתו, לא בזמן הקשר ולא לאחריו.
אולם כאשר עלו בשיחה "נורות אזהרה" על המועמד, ואנו רוצים להעביר את המידע למועמדים אחרים שעשויים להיפגש איתו – מותר לעשות זאת בתנאים שהתבארו שם19 המתירים לשון הרע לתועלת. ועיקרם: כשכוונת הדברים היא לתועלת, ולא לשם הרכילות; לדבר עניינית על הנושא הבעייתי; להבחין בין עובדות לפרשנות. תמיד עדיף להפנות לנקודה שנראית לנו בעייתית בלי לתת מידע על האדם עצמו (למשל: "כדאי לבדוק שהוא לא פוגע בעצמאות שלך"). יחד עם זאת, אין לנעול את שערי התשובה, ואם הדבר אפשרי – נכון להשתדל למצוא מי שיעלה בפני המועמד הבעייתי את חסרונותיו, אפשר שתצמח מכך תועלת גדולה.
9. סיום הקשר ו"גוסטינג"
כאשר צד אחד מעוניין בסיום הקשר, והצד השני אינו מודע לכך, יש להודיע על כך בצורה רגישה וישירה, תוך תשומת לב לכך שייתכן שלצד השני מדובר בבשורה לא נעימה, ואולי אפילו קשה. כדאי להודיע זאת לאט ובהדרגה, תוך הכנה מתאימה והבהרה בעדינות של הרקע להחלטה. חייבת להיות רגישות גדולה לנושא זה, שכן הדמעה מצויה בכל ניתוק מצד אחד, בין אצל נשים ובין אצל גברים.
יישום חובה מוסרית זו בתהליכי ההיכרות הוא מרכזי ביותר.
אין להשאיר את המצב תלוי, ואת מי שנפגשים עימו בציפייה דרוכה וכואבת להודעה על המשך או ניתוק הקשר. הספק המחלחל והמציק גרוע יותר מידיעת האמת.
למעלה מכך, ישנה בשוליים תופעה של ניתוק קשר על ידי היעלמות של צד אחד, ללא הודעה והסבר, תופעה המכונה "גוסטינג" (ghosting). מעשה קיצוני זה הוא איסור מוחלט, ומלבד גנבת דעת,20 הוא בוודאי בכלל הנותן שלום לחברו ולא משיבו, שאמרו חכמים שנקרא גזלן. 21 יש בכך גם גבהות לב וזלזול בזולת.
10. "נורות אזהרה"
גם בתהליכי היכרות משמחים ומסעירים כדאי לשים לב לנורות אזהרה, כגון: חוסר אמינות ומניפולציות, חוסר פתיחות להקשבה, אובססיביות וקנאות, ניתוק מהחברה, הטרדה וניצול וכדו'.
תשומת לב לנושא, ולסימנים מקדימים שלו, בזמן מפגשי ההיכרות יכולה למנוע עוגמת נפש רבה בהמשך.22
צהר לשידוכין – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים >>
Notes - הערות שוליים
- הרב אליעזר ולדנברג נשאל על ידי רופא, האם במקרה כזה מחובתו להפר את החיסיון הרפואי ולספר לבחור שהמשודכת לו לא תוכל ללדת. ומדבריו בסוף תשובתו (ציץ אליעזר חלק טז סימן ד): "לאור כל האמור, המסקנה להלכה לדעתי היא כי כבודו מחויב לגלות לבחור מהמום הגדול הזה שאצל הבחורה, אפילו אם הבחור לא יפנה אליו בשאלה מפורשת על כך, ומהיות טוב שיעשה מקודם התרה אצל שלשה מחשש שבועת הרופאים… אלא ברצוני ליעץ לו עצה הוגנת נוספת, והוא זה, שלפני שיגלה להבחור מהחיסרון שאצל הבחורה (וכן יש לעשות גם במקרה הפוך) יזמן אליו את הבחורה, ויסביר לה בשפת נועם מחובה זאת המוטלת עליו על פי דין תורה לגלות ממום זה לבחור…".
- וכן עולה מדברי האגרות משה (או"ח חלק ד סימן קיח, ראו שם), ומדבריו: "ובדבר אם צריכה את להגיד להבחור שירצה לישא אותך לאשה – ודאי את צריכה לגלות לו, אבל אינך צריכה להגיד לו בראיה והכרה דפעם ראשונה, שעדיין לא ידוע אם ירצה בכלל השידוך, וממילא אסור אז להגיד לו. ורק אחרי שתדעי שרוצה לישא אותך בברור, שכבר אמר לך ודבר בדבר הנישואין, צריכה את לומר…".
ויעוין גם בדברי הרב ואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן רה), שנשאל על "בתולה שנפלו כל שערותיה מחמת איזה סבה, והולכת עכשיו עם פאה נכרית, ואי אפשר להכיר זה מבחוץ כלל, והרופאים אמרו שאחרי ג' או ד' שנים שערותיה יחזרו ויגדלו כרגיל… האם חייבת לגלות זה בעת השידוכין". ומסקנתו (בחברה שנוהגת בנישואין בכיסוי ראש מלא): "… ופשיטא דהוא בגדר מום שצריכה להודיע… מיהא הא ודאי אפשר ליעץ דלא תגלה בפעם ראשון ושני עד שאולי ירצה בה, רק אח"כ תגלה לו לפני קשרי השידוכין…". יעוין בדבריו בהרחבה.
- ראו למעלה הערה 19.
- בשנים האחרונות התגברה תופעת ה"מיקבול". כלומר, בחור מתראה עם שתי בחורות או יותר, או בחורה עם שני בחורים או יותר, ובתהליך של ברירה טבעית לבסוף בוחרים את הטוב שבכולם כבן זוג.
- כדבריו הידועים של הלל לגר (שבת דף לא ע"א): "דעלך סני – לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". ואם הדבר מונע את אמירת האמת, יש בכך גם חשש הונאה, כמפורט בשער ד, פרק "יושר בשידוכין", סעיף 2.
- אף למציעים ראוי שלא להציע הצעה נוספת לאדם שידוע שנמצא בקשר וראו בהמשך שער ג סעיף 6.
- ראו למשל שרידי אש חלק ב סימן מא.
- כך מקובל אצל ההוגים והפוסקים לצטט את דברי המדרש (ויקרא רבה פרשת צו פרשה ט): "עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה".
- אבות פרק ב משנה י.
- כלל זה רווח מאוד בהלכה, ונמצא כבר במשנה בתחומים שונים, כמו הלכות נזיקין (למשל בבא בתרא פרק א משנה א), וענייני תפילה (סוכה פרק ג משנה יא).
- כמה ראשונים מנו "סעודה שאינה מספקת לבעליה" בכלל הדברים המעכבים את התשובה. כך למשל כתב הרמב"ם (הלכות תשובה ד, ד): "ומֶהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, ואלו הן: האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר: כלום אכלתי אלא ברשותו…". והדבר דומה לדברי השולחן ערוך בחו"מ תחילת סימן רמב: "הנותן מתנה מחמת אונס… אינה מתנה". ובניסוח הלבוש שם: "מתנה אינה מתנה אלא כשנותנה מדעתו וברצונו הטוב".
- חולין דף י ע"א; שולחן ערוך או"ח קעג, ב.
- ראו דברינו בשער ד, פרק "יושר בשידוכין", סעיף 2.
- עיקרי הדין בשולחן ערוך אבן העזר סימן כב. אפשר למצוא סיכום בהיר בלשון ימינו להלכות ייחוד במאמרו של הרב יוסף צבי רימון, "עקרונות בהלכות ייחוד וצניעות", בתוך "החזית שבעורף", הוצאת בית אל. אפשר למצוא את המאמר באתר "אסיף".
- ראו דברינו בשער ד, פרק "יושר בשידוכין", סעיף 2; וכן "מדבר שקר תרחק" – שם סעיף 3.
- ראו דברינו שם סעיף 2.
- ראו מקורות אצל: הרב יובל שרלו, "מדבר שקר תרחק: קיצור הלכות שקר", בתוך: כתב העת צהר, א תש"ס, עמ' 13–24.
- חלקו השני של שער ד.
- סעיף 6.
- ראו שער ד, פרק "יושר בשידוכין", סעיף 1.
- ברכות דף ו ע"ב..
- בראיונות רבים עם מי שסבלו מאלימות במשפחה נשאלת השאלה אם היו סימנים מקדימים, ובדרך כלל התשובה היא חיובית. משרד הרווחה פרסם הדרכה לזיהוי זוגיות אלימה (https://did.li/CpQlC), וחלק גדול מהסימנים ניתנים לזיהוי גם בתהליכי ההיכרות.