שער א': לקראת היכרות

וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת (בראשית ב', כג).

האדם נברא שלם – ואחר כך נחלק לשניים. ההיכרות הזוגית היא מסע לשוב ולהתחבר, לחפש את החלק האבוד, את ההשלמה. זהו קשר עמוק ומהותי, שמבקש להשיב אותנו ל"בשר אחד". אולי בשל כך שלב ההיכרות מלוּוה בשאלות, תהיות ומחשבות רבות – וחשוב להעניק לו גם ליווי והדרכה הלכתית וערכית. בשער זה נתייחס ללבטים ושאלות מוסריות המלווים את בני הזוג בתחילת תהליך החיפוש, עוד טרם המפגש הראשון.

1. הגיל המומלץ

שאלת גיל הנישואין הנכון היא כמובן בעלת פנים רבות, וביניהם התלבטות אתית בשני קצוות: מצד אחד – האם יש גיל שבו האדם צעיר מדי, טרם גיבש את זהותו, ולא נכון שיקבל בו הכרעה כה חשובה שתשנה את המשך חייו?

ומן הצד השני – אדם שכבר נמצא בגיל שבו מקובל בחברה לבוא בברית הנישואין, אולם הוא מרגיש שאינו בשל, וחושש לקבל אחריות על מעשה כה חשוב כמו ברית הנישואין – האם נכון מצידו לדחות את תהליך ההיכרות?

הנחת היסוד שלנו היא שאין גיל אחד שמתאים לכולם – לא לתחילת תהליך החיפוש ולא לנישואין. לא ניתן לקבוע נוסחה אחידה המתאימה לכולם. ואכן, ההלכה לא קבעה לכך מסמרות, ואף הפוסקים שקבעו לכך גיל, ¹ הבינו שיש מקום לדחותו במציאות שבה המיועדים לשידוך טרודים בלימוד תורה או לימוד מקצוע. ²

יש שהחליפו את השיח על גיל הנישואין בשיח על מוכנות, או בשלות, לחיי הנישואין. אבל הצעתנו שונה: יש לשאוף לבן או בת זוג שהוא שותף בכל התהליכים הנפשיים, ובן שיח בדרך הארוכה שטומנים לנו החיים. גם אם עדיין יש מי שמרגיש שעליו להשלים את המסע האישי לקראת השלמת בניית האישיות, אין הכרח לצעוד במסע זה לבד, אלא עליו לחפש שותפוּת אמיתית לבניית החיים. כל זה, בתנאי שישנה מחויבות לשתף, להקשיב ולקבל.

2. כיצד בוחרים בן זוג?

סוד זה לא נמסר לבני אדם, וכבר אמר עליו החכם באדם: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים… וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה" (משלי ל', יח-יט). דברי המדרש כי מאז בריאת העולם – יושב הקב"ה ומזווג זיווגים, ³ אך מגבירים את התודעה שזהו אחד הפלאים של המציאות. כאן ניתן רק שתי עצות שהן אחת.

הראשונה – לכל אדם יש נטייה כיצד להכריע בהחלטות חשובות. יש הסומכים בעיקר על שכלם, ונוטים לחפש עוד ועוד נתונים לפני ההכרעה; לעומתם יש אנשים שסומכים בעיקר על תחושתם, ומכריעים לפי האפשרות שבה יש להם ביטחון רב יותר, אף אם קשה להם לנמק בחירה זו. עצה טובה היא לנסות ולהיזכר כיצד הכרענו בהחלטות חשובות קודמות שזימנו לנו החיים (למשל: מוסד לימודים, מקצוע וכדומה), האם הנטייה להכריע בהן הייתה לצד השכל או לצד התחושה. הכרת עצמנו תעזור לנו לקבל החלטה ולהיות שלמים עימה גם בתחום זה. ההצעה העיקרית היא להציב את שאלת היסוד כך: עם מי אני רוצה לצאת למסע אל הלא־נודע של החיים – האם יש לי בו אמון, שותפות, יעד משותף, וכדו'. לא ניתן לצפות מראש אפילו חלק קטן ממה שחיי הנישואין מזמנים לאורך דרכם, ועל כן החשיבות העליונה היא האמון הבסיסי בכך שכל אחד יהיה שם לטובת השני.

העצה השנייה, דברי משפחתה של רבקה, "מֵה' יָצָא הַדָּבָר" (בראשית כ"ד, נ), מהווים את תמצית תהליך השידוכין. עד שאמרו חז"ל: "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני".⁴לאחר שעשינו את מה שביכולתנו בהשתדלות הראויה, גם אם עדיין יש לנו התלבטויות וספקות – טוב לפנות בתפילה לריבונו של עולם שיוליך את דרכנו בבואנו להקים בית בישראל.

3. עם מי להיפגש?

בשאלה הגדולה בדבר התאמה מראש בין בני הזוג, עצתנו העיקרית היא שלא לפעול לפי כללים חברתיים המנוסחים מראש. נישואין הן ברית בין אדם לאדם, ולא בין מסגרת למסגרת. יש לבוא בנפש חפצה, בלב פתוח, בכנות וביושרה. מטבע הדברים, הצגת משנה סדורה בשאלה "עם מי לצאת" אין מקומה בחיבור זה שעוסק בשאלות אתיות הקשורות בסוגיות אלו.

ציות לדברי ההורים בבחירת בן זוג

כאשר ההורים מביעים את דעתם בנוגע לקשר בין בנם לבת זוגו או בין בתם לבן זוגו, מלבד השאלה המשפחתית והאישית, מתעוררת גם שאלה הלכתית ואתית עד כמה ישנה חובה לשמוע בקולם בנושא זה. השאלה עולה הן כאשר ההורים מביעים דעה נגד הקשר המתהווה, והן כאשר הם לוחצים להמשיך בקשר שאינו מתאים לילדם.

הלכה מפורשת היא שאין חובה לשמוע להורים בענייני שידוכין, אלא אם יש פגיעה ישירה וקיצונית בהם, ואין זה חלק ממצוות כיבוד אב ואם. ⁵ בשל כך לא ניתנה להם זכות וטו, ולא קיימת בכך חובת ציות.

אולם על פי רוב, ההורים רוצים בטובת ילדיהם. לא זו בלבד, אלא שהם מכירים את ילדיהם, והם גם בעלי ניסיון חיים. אם הם מתנגדים לשידוך, יכול להיות שיש כאן קול חיצוני של מי שמכיר היטב את המועמד לשידוך ומייעץ לו עצה טובה. כדאי אפוא להאזין היטב לדברי ההורים ולראות בדבריהם עצה טובה, אף שאין חובה לקיימם.

"חוזר בתשובה" או "מתחזק"

ישנה נטייה פסולה לקטלג אדם לפי מעשיו בעבר, גם אם שינה את דרכיו. עצתנו היא לא ללכת בדרך זו, משתי סיבות. ראשונה בהן היא ההיבט המוסרי שלהם. הפוסקים הדגישו את החובה לקבלת תשובת אמת של הזולת, והכלילו זאת בדברי חז"ל בדבר אונאת דברים: "אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו 'זכור מעשיך הראשונים'".⁶ הסיבה השנייה היא שדעה קדומה זו מתגלה לא אחת כטעות חמורה – בעל תשובה הוכיח שיש לו יכולת לעבור שינוי ולתקן את עברו, ואין זה גנאי לו כי אם שבח ומעלה, שהלוא יכול היה להישאר במקום בו צמח, ובכל זאת בחר בחיי קדושה, ו"מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין".⁷ על כן, הדרך הראויה היא להיפגש בלב חפץ וברוח נכונה, בלי להניח הנחות מראש על בן הזוג.⁸

האם יש מניעה לצאת עם גרוש?

יש החוששים לצאת עם גרוש או גרושה מטעמים שונים, כגון: שמא הגירושין מעידים על פגם באדם; חשש מקשר שאינו שוויוני עם בן זוג מנוסה ממני. ישנן עוד סיבות שונות, חלקן רציונליות ⁹ וחלקן לא.

חששות כאלו לא נועדו שייכנעו להן אלא שיתמודדו עימן. כמובן יש מקום לבדוק דברים שלא בהכרח היינו בודקים בקשר עם רווק, אולם הגרושים אינם פסולי חיתון, ולעיתים המצב הוא בדיוק הפוך – דווקא ניסיונם, והלקח שהפיקו מהנישואים הקודמים, עשוי להועיל ולהוסיף לבניין בית. יש למצוא דרך לדבר על הקשר הקודם, על הגורמים לפירוקו ועל הדברים שאפשר ללמוד ממנו. ¹⁰ אם נוצר קשר פתוח, כן ועמוק – אפשר לנצל את קשיי העבר לפריחה ולבניית יסודות לבית איתן.

4. "בירורים" על בן הזוג

לפני או במהלך ההיכרות עם בן הזוג, אנו מנסים לעמוד על מהותו בדברים שמעבר למפגש ולשיחה: בפרטים על משפחתו, על אישיותו ומעשיו, ואפילו על מראהו וחיצוניותו. שלב זה הוא חשוב והכרחי, אולם עולות בו כמה סוגיות אתיות שעליהן עלינו לתת את הדעת. ¹¹

לשון הרע

בהקשרים אחרים, אסור לשני אנשים לדבר ביניהם על אופיו של אדם שלישי, אולם בהקשר חשוב זה הדבר מותר ואף הכרחי, כמובן בגבולות הנצרך. הקדשנו פרק שלם לנושא חשוב זה,¹² ונביא כאן בקיצור רב שלושה דגשים הנוגעים לבירורים לפני ההיכרות:

1. עצם הדיבור על הזולת, גם אם אין בו כדי לגרום נזק – אסור. ¹³ אלא שאמירת דברי אמת על הזולת הותרה כשהדבר נעשה לתועלת, ובירור לצורך היכרות כלול בהיתר זה.

ישנן כמה מגבלות ודגשים בהיתר זה, ועיקרם הם: ¹⁴ כוונת השואל והעונה היא רק לתועלת בחינה מעמיקה של היתכנות הקשר; יש ליידע את האדם שאיתו מבררים שהדבר נעשה לשם בחינת אפשרות הנישואין; ההיתר הוא רק לדברים הנצרכים ולעובדות, ועל המספר להקפיד על דיוק ועל הבחנה בין עובדות לפרשנות; יש לברר רק ממקור מהימן וישיר, ולהימנע מלברר ממקום שבו קיים סיכוי שהמידע מוטה ומטעה; להקפיד שלא לגרום בשיחות הבירור נזק אגבי.

האיסור קיים גם אם הדברים נאמרים אגב וברמז, ואף אם הדברים אינם גנאי בצורה אובייקטיבית, אבל בהקשר הנוכחי יש בהם גנות.¹⁵

עד כמה לברר?

עד כמה נכון מבחינה מוסרית לברר מראש על בן הזוג המיועד? האם יש לנסות ולברר היטב עד מקום שידינו מגעת או שיש לסמוך על המפגש הישיר והשיח שיעלה בו?

בנושא זה אין הגבלה הלכתית. ומבחינה מוסרית: מצד אחד, לפגישות ללא בירור ישנו יתרון, כיוון שמגיעים אליהן בצורה פתוחה יותר, שהרי אין לדעת מראש מיהו בן הזוג המתאים, ואת מי הלב יבחר. מצד שני, גם בריבוי פגישות "סרק" טמון מחיר, שכן מפגשים מרובים שוחקים, וקשה להיפתח כל פעם מחדש. יש לסוגיה זו גם היבטים אתיים, שכן אין זה מוסרי לעשות "ניסיונות" סרק על אדם אחר, וחובה להתחשב גם ברגישות הצד השני. הניסיון מלמד שהאיזון בין נקודות אלו משתנה מאדם לאדם, ובדרך כלל המועמד לומד אם הוא מעדיף בירור רב יותר שימעיט פגישות שאינן מתאימות, או בירור מועט שייתן הזדמנות גם למועמדים ש"על הנייר" פחות מתאימים. לעיתים עובר זמן עד שהאדם לומד מהי הדרך המתאימה לו, ולכן אנחנו מציעים למועמדים בתחילת דרכם לברר דברים בסיסיים, בדגש על נקודות שחשובות להם, ועם הזמן להבין איזה סוג בירור הם מחפשים.¹⁶

עם מי לברר?

עד כמה להרחיב את מעגל הבירור? האם יש מניעה לברר אודות אדם במעגל מכיריו השני והשלישי?

מצד הלכת לשון הרע, אין מגבלה לברר עם כמה גורמים. ולעיתים טובת העניין היא לשמוע מאנשים שמכירים את המועמד ממעגלי היכרות שונים, כגון לברר הן אצל חבר או חברה, והן אצל רב או רבנית המכירים אישית את המועמד. אם אפשר, מוטב לשאול בעצת מי שמכיר את שני הצדדים, ואז אפשר להסתפק בשאלה כמו "האם נראה לך שהיא מתאימה למה שאני מחפש?", וכך לצמצם את הירידה לפרטי האישיות בשלב הבירור.

כשעולות שאלות הנוגעות למצב רפואי או נפשי, נכון ללכת ביחד לגורם המטפל, ולשמוע את המלצתו.

בדיקות גנטיות

עריכת בדיקות גנטיות לפני הנישואין עשויה למנוע צער, כאב ועוגמת נפש רבה בעתיד.

אם ידוע על מחלה גנטית תורשתית שאותה עלול לשאת אחד מהמועמדים, הצורך בבדיקת התאמה גנטית מובן מאליו, והשאלה היא רק מתי להעלות את הנושא בין המועמדים. לכתחילה ראוי להודיע על הצורך לפני המפגש, ולעשות את הבדיקה מראש. אולם מחשש שיש מועמדים שהדבר עליו להרתיע אותם, אפשר להמתין עד שהקשר יהיה עמוק יותר, ורק אז להעלות את הנושא.¹⁷

גם כשלא ידוע על מחלות תורשתיות, כדאי לבצע בדיקות התאמה גנטיות לפני מיסוד הקשר. הבדיקות המומלצות הן אלו הנמצאות ברשימת משרד הבריאות ובסל התרופות.¹⁸

מצב משפחתי

אם אחד מהצדדים היה נשוי בעבר, יש לספר על כך כבר בשלב הבירורים. גם אם אין ילדים מקשר זה וגם אם לדעתו אין לכך השפעה על מצבו.

מחלות ותסמינים נסתרים

כשלאחד הצדדים יש מחלה מאובחנת שאינה ניכרת לעין, או אפילו פגם ללא תסמינים, אלא שהוא עלול להתפרץ אצל ילדיו, המלצתנו היא לספר את האמת כולה בגילוי לב.¹⁹ עדיף לספר על כך בשלב מוקדם, אולם אם יש חשש שהגילוי ירתיע, גם כאן יש מקום לחכות עם הגילוי עד תחילת השלב שבו הקשר מעמיק.²⁰

צורות היכרות שונות

מלבד צורת ההיכרות הקלאסית, שבה בני הזוג נפגשים בפגישה אישית, ישנן מגוון אפשרויות להרחבת דרכי המפגש. אפשר לחלק אפשרויות אלו למפגשים המאפשרים קשר יחסית מעמיק עם המועמדים (כמו שבתות לפנויים־פנויות) ולמפגשים המאפשרים מפגש קצר בלבד, ובהמשך מוצע למשתתפים להעמיק את הקשר (דוגמת "ספיד דייטינג"). אין באפשרויות אלו טוב או רע, והן מסורות לנטיית ליבו של האדם. ואגב נעיר שיש שתולים תקוות רבות בסוגי תקשורת מעין אלו, בעיקר כ"קיצורי דרך". אולם יש לדעת שבדרך כלל לא מדובר במנגנונים שיש בהם היכרות ממשית בין בני הזוג, אלא רק ב"מנגנון התנעה", וההיכרות האמיתית נערכת אחריו.

לפרק הבא >>

צהר לשידוכין – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים >>

---