שמאל דוחה, ימין מקרבת – על החיים בשכנות עם הערבים

המאמר פורסם ב-"עולם קטן", פרשת נשא התשפ"א

תקציר

החיים לצד ערביי ישראל נגזרו על שני הצדדים. מהי הדרך הנכונה לחיות זה לצד זה וכיצד לעשות זאת?

מסכת כתובות עוסקת בצדדים המאוד 'עסקיים' שבין איש ואשתו – בעיקר שפת החובות ההדדיות. אמנם, לא על הבסיס הזה אנחנו מבקשים להקים את הזוגיות שלנו, בין איש ובין אשתו. הרב קוק זצ"ל כתב בכלל על הכתובה ותקנת רבי שמעון בן שטח כי היא מהווה מעין פיגומים, לעת צרה ומצוק, לשעה שהזוגיות עומדת בפני קריסה. אז יש צורך לשקם אותה בהחלטות בשפת החובות, הצדק והדין, ועל כן מדברים בשפה הזו. המטרה אינה שזו תהיה המציאות המתמדת. המטרה היא קודם כל לייצב. לאחר מכן – לראות לאן אפשר להתקדם.

הציבור הערבי היושב בארץ הוא "זוגיות באילוץ". לא בחרנו בכך, ולו זכינו – הייתה ארץ ישראל מיושבת לכל אורכה ורוחבה על ידי עם ישראל. זה מה שגלגל עלינו הקב"ה, והמציאות הזו כנראה תמשיך זמן רב. היא כעת במשבר קשה. הפורעים מכאן והמנהיגות הפוליטית מכאן, חלקי הציבור השמח והשש לנפילות הטילים – הבהירו איפה הם נמצאים; עמדת הרוב ה'דומם' מנותחת על ידי כל אחד לפי ההנחה המוקדמת שיש לו ביחס לציבור הערבי ולאיסלם בכללו – אך ברור שהוא אינו מביע את סלידתו ממעשי הנבלה שנעשו. יש צורך אפוא, בשלב הראשון, באכיפה, בשפת דין, במשילות. כפי שכתבתי בעבר, מי שהיה אטום לאלימות הפנימית הנמצאת בציבור הזה – מוצא את עצמו נפגע ממנה כאשר היא זולגת כלפי חוץ. אכיפת חוקי התכנון והבניה, איסוף נשק, תרבות הנהיגה, השתלטות על שטחים, מערך אבטחה, משפט צדק כלפי הפושעים– מי שלא יטפל בכל אלה ימצא את עצמו מופתע שוב בסיבוב הבא, שמניסיוננו בעבר יגיע לצערנו ביום מן הימים.

מתוך האכיפה אנחנו צריכים להטמיע את העובדה שלפחות בטווח הנראה לעין – אנחנו הולכים לגור ביחד בארץ הזאת, ללא קשר לשאלה האם זה מוצא חן בעינינו אם לאו. אני מקווה שאין לנו עניין להקדיש את כל מאמצנו למאבק עם הערבים – יש לנו נושאים נוספים וגדולים לעסוק בהם, תורניים ואנושיים, כלכליים ותרבותיים, ואנו מבקשים ללכת בדרכו של אברהם אבינו "ונברכו בך כל משפחות האדמה". חכמינו לימדו אותנו בנושאים אחרים – לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת. אלו שתי תנועות שצריך לנהוג בהן, כדי לאפשר את הקיום המשותף, ולאפשר לעסוק בנושאים החשובים והגדולים שעל סדר ימינו, אלא אם כן אנו מבקשים להימצא במצב מתמיד של מלחמה.

שמאל דוחה – הם דברי האכיפה, השלטון והמשילות הכתובים לעיל. אבל יש גם צורך בימין מקרבת, גם מצד ההכרח שבה והרצון שלא לעסוק בכך כל הזמן כשהם מלווה במשילות, גם מצד יכולתנו לתבוע זאת מאומות העולם כלפי היהודים שגרים במקומם וכחלק מהמאבק באנטישמיות המאוסה, וגם מצד האמונה שלנו בצלם א-לוהים שבאדם ובמשמעותו. כדי להתקיים ביחד, בעל כורחנו, חובה להקפיד על זכויות אדם ואזרח, על שוויון בפני החוק ברוח "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה" (אף שלא זו המשמעות המקורית של הפסוק), בהליכה לאור דברי רבותינו הגדולים עם הקמת המדינה ביחס למעמדם של גויי הארץ במדינת ישראל ולאחריות שיש לה לפתרון מצוקותיהם בתחומי הדיור והתעסוקה וכדו'.  קשה לראות עתה אופק של שלום פנימי, אבל לא צריך לחיות בקצוות – קצה המאבק המלחמתי המתמיד או שלום ואחדות) טוב לנו לחתור למקום ביניים שאינו כרוך בעצימת עיניים מהסכנות, אך גם אינו מבסס שנאת אדם ועוינות מתמדת. אין מקום להשוואה לברית הנישואין שבין איש ואשתו, אך אפשר לקיים כאן חברה שנגזר עליה להיות ביחד, ולנהוג באחריות, במוסריות ובאנושיות.

אולי יעניין אותך גם:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

האם מותר להסתמך על הנס בשדה הקרב? המדריך של הרמב"ן לניהול מלחמה וגיוס

מאמרים

למה התורה באמת אסרה ריבית? התשובה לא נמצאת בבנק, היא נמצאת אצלנו בלב

מאמרים

שבע שבתות תמימות תהיינה

מאמרים

בזהירות, בצניעות ובמוסריות

מאמרים

מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית

מאמרים

פתח דבר – מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית

מאמרים

מהימנות, מיומנות ומוכנות

מאמרים

מבוא – מגן ישראל: עקרונות הלכתיים בהחזקת כלי נשק אישי להגנה עצמית

עוד בצהר לאתיקה

איסוף קרשים לל"ג בעומר הפך לגזל – איך אני מתקן?

כיבוד הורים זו מצווה שהילדים שכחו? כשההורים נותנים מעצמם אבל לא מקבלים בחזרה

הררי פלסטיק ושאריות בשר: האם ל"ג בעומר הפך מחג של אש לחג של חילול השם סביבתי?

איך לסרב לילדים למדורה בל"ג בעומר? הדילמה ההלכתית שבין שמחת הילדים לשמירה על הסביבה

מצפירה לזיקוקים ב-5 דקות: האם אנו פוגעים בכבוד הנופלים כשאנחנו עוברים לחגוג את יום העצמאות?

מנגל בזמן שטילים נופלים? הדילמה המוסרית של יום העצמאות השנה

הלל ביום העצמאות: מצווה או כפייה קהילתית?

תפילה לשלום החיילים האמריקאים?